פירוש על במדבר 31:14
פני דוד
Ask RabbiBookmarkShareCopy
מאור ושמש
ויקצוף משה על פקודי החיל שרי האלפים ושרי המאות הבאים מצבא המלחמה ויאמר אליהם משה החייתם כל נקבה הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם כו' ויקרבו אל משה הפקודים אשר לא לפי הצבא שרי האלפים והמאות ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש כו' ונקרב את קרבן ה' וגומ' לכפר על נפשותינו לפני ה' כו' ראוי לשים לב על ככה מה ראו לשטות זה שלא הרגו תיכף במלחמה את נשי מדין שנכשלו בהם בני ישראל ובפרט צדיקים גדולים כמו שרי האלפים והמאות יטעו בדבר גדול כזה גם יש לדקדק מדכתיב אחר הרמת מכס ויקרבו אל משה שרי האלפים וגומ' משמע שלא הביאו את קרבנם עד שהרים משה את המכס כפי הכתוב בפרשה קשה למס לא נתעוררו להביא אתקרבנם לכפר עליהם על הרהור הלב תיכף כשבאו מהמלחמה ונקדים מה דאיתא במדרש על פסק ויכל אלהים ביום השביעי מלאכתו אשר עשה וישבות ביום השביעי וכו' שנתעסק הקב"ה להבראות את השדין וברא את רוחן ובא להבראות גופן וקידש השבת והמדרש הזה אין לו פורש ואגב נבאר מה דאיתא בגמרא פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאותממאור עיניו של אדם ומהדרה לי' בקדושא דבי' שמשא וצריך להבין מאין יצא זאת לחז"ל שהפסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור עיניו של אדם והרפואה לזה הוא קדושה דבי' שמשא והנראה בזה דהנה הקב"ה ברא כל העולמות כדי להטיב לברואיו ולא ברא את העולם אלא בשביל ישראל עם קדושו שהם יקבלו הטוב ההוא כנאמר בראשית בשביל ישראל שנקראו ראשית שהיה גלוי וידוע לפניו ית"ש שמכל אומה ולשון לא יקבל שום תענוג אלא מעם ה' הישראלי שהם יעשו רצונו אף שהם בעולם הגשמיי' וקשה עליהם מלחמות היצ"הר ושיעבוד מלכיות אעפי"כ הן מתחזקין בכל עוז ואמיץ כח לעשות נחת רוח ליוצרם ולקבל עליהם עול מלכותו ית"ש ומזה הוא ית"ש מקבל תענוג ושעשועין יותר מכל העולמות לכן צימצם אלהותו ית"ש מעילה לעלול עד עולם העשי' שיש מקום לטעות ח"ו שיהיה הבחירה חפשית כדי שיקבל תענוג מעמו ישראל ע"י שימאסו ברע ויבחרו בטוב ואילמלא היה צימצם יותר מעט לא היה באפשרי להתעורר לחזור לעלות לשרשו מפני שכ"כ היה נתגשם כמו שהובא במדרש שהעולמות היו מותחין והולכין עד שאמר להם הקב"ה די וזהו שם שדי שאמר לעולמו די ואיתא בזו"הק שהעולמות היו מותחין והולכין היינו שנתגשמו העולמות ע"י צימצומים ואלמלא שאמר להם די היו מתגשמים יותר עד שלא היה באפשרי להתעורר ולהשתוקק לחזור לעלות לשרשו למקום שנחצב משם ולהבין זאת הוא כי כל הענין הקליפיות והחיצוניות המטים את האדם מדרך הטובה להפכו נקראים בשם ש"ד והיו העולמות מותחים והולכין דהיינו שנתרבה הקליפיות בעולם שהן הש"ד ואלמלא נתרבה עוד יותר לא היה העולם יכול לעמוד והופיע הקב"ה אור קדושתו על העולם שהוא היו"ד ונצטרף היו"ד עם הש"ד ונעשה שם שדי ובזה נתבסם העולם שלא יתגשם עוד יותר וזהו שהמילוי של שם שדי בגימ' ת"ק ומן הארץ לרקיע ת"ק שנה וכן עוביו של רקיע וכן מרקיע עד לרקיע מרני שהיו"ד שהיא נקודה עליונה היא דבוקה בה' עלאה והאירה היו"ד בה' עלאה ונתרבה לעשיריות וה' פעמים יו"ד עולה חמישים ואח"כ נתרבה למאות וה' פעמים מאה עולה ת"ק ומה' עילאה יצאו העולמות ת"ק על ת"ק וזהו פי' המדרש שנתעסק הקב"ה בבריאות השדין ר"ל שנתרבו הקליפיות ע"י הצימצומים המטעין את האדם ואלמלא עוד רגע שהיו מותחין והילכין היה העולם נתגשם יותר עד שנברא להם גופים והיו יכולים להטעות את האדם כ"כ עד שלא היה באפשרי להתעורר לחזור להעלות לשרשו מיד קידש את השבת ר"ל שהופיע הקב"ה אור קדושתו שהוא היו"ד והיא קדושת שבת ובשבת היא ביטל החיצוניות ונתבסם העולם לכן נשארו הן בלא גופים כי בשבת הוא ביטל החיצוניות ועפ"י דברינו אלה מובן בגמרא פסיעה גסה נוטלת אחד מת"ק ממאור מיניו של אדם ר"ל מי שרודף אחר הבלי הזמן וזהו פסיעה גסה (כמאמר חז"ל אני רץ והם רצים שר"ל שרצים ורודפים אחר הבלי העולם) ואותה הריצה מתוארת בשם פסיעה גסה והיא נוטלת אחד מת"ק ר"ל שגורם חלילה פגם בשם שדי שמילואו עולה ת"ק וע"י מרוצתו בהבלי העולם כל אחד לפי ערכו הוא נוטל חלק מה ופוגם בשם זה וממעטו כביכול וזהו ממאור עיניו של אדם ר"ל שהשם הזה שעולה מילואו ת"ק הוא מאיר עיניו של אדם לעבודתו ית' לבל יטריד עצמו בהבלי העולם ויתעורר לחזור לשרשו ובמה שהוא רודף ומסתבך בהבלי הזמן מתגבר עליו היצ"הר ונעשה לו מסך ומבדיל שלא יוכל חלילה להתעורר לעבודתו י"ש וכשנוטל חלק מה ח"ו מהמילוי של שם שדי העולה ת"ק מתגברין הקליפות שהן ש"ר שהן מסיכים ומבדילים לבל יופיע עליו אור קדושתו י"ש להאיר עיניו בעבודתו י"ש ומהדרה בקדושה דבי' שמשא ר"ל בשבת קודש שמופיע לכל העולמות אור קדושה העליונה שהיא היו"ד אז היא ביטל החיצוניות ואז כל אחד ואחד לפי בחינתו נתבטל ממנו המסך המבדיל ומשתוקק לקדושת אלהי עולם ומתחרט על שרדף כל ימי השבוע אחר הבלי הזמן וזהו עליות העולמות בשבת שאיתא בספרים הקדושים. ומזה נבוא לביאור דהנה כשבא העם למלחמות מדין וראו את נשי מדין אף שמידי מעשי יצאו מידי הרהור לא יצאו וע"י שנתפסו שבאו לידי הרהור נתגבר עליהם החיצוניות ונעשה להם מסך ומבדיל לעבודתו י"ש לכן באו לידי טעות ולא הרגו את נשי מדין לכן קצף עליהם משם החיתם כל נקבה והגם שפשפשו במעשיהם לא הבינו מאין בא להם טעות זה ולא זכרו מזה כלל שפגמו במלחמה קצת בהרהור עד שאמר הקב"ה למשה וחצית את המלקוח ולהרים את המכס מתופי מלחמה נפש אחד מחמש מאות ובזה רמז להם שצריכים לתקן החלק אחד שניטל מהמילו של שם שדי העול' ת"ק ומן העם צוה להרים מכס אחד מחמישים שהם התפללו על יוצאי לצבא המלחמה ומסתמא הי' בתפלתם איזה פני' שאם הי' תפילתם זכה וברורה על נכון לא הגיע לתופשי המלחמה שום מכשול לכן צוה להם להרים מכס אחד מחמישים ורמז להם שצריכים לעשות תשובה על שלא היתה תפלתם זכה וברורה על נכון וזהו אחד אחוז מן החמישי' ר"ל שער אחד מנו"ן שערי בינה שהוא עולם התשובה וכשראו שרי האלפים הרמת המכס הזכירו א"ע שפגמו בהרהור כשהיו במלחמה ועי"ז באו לידי טעות שהחיו את נשי מדין מיד קרבו לפני משה שיקח מידם קרבן לכפר על הרהור הלב שלא יצאו ידי חובתו.
Ask RabbiBookmarkShareCopy
פענח רזא
ויקצף משה על פקודי החיל וגו', ותימה דעל פנחס ההולך עמם ושקול כנגד כולם הי' לו לכעוס, ועוד הלא יוכלו ישראל לומר שוגגין היינו ולא ידענו, וי"ל דזהו שכתוב לעיל בדברי משה לתת נקמת ה' במדין, והרי הקב"ה אמר נקום נקמת בני ישראל, אלא שמשה א"ל הדבר מתחלה ב' ענינים א"ל הקב"ה נקמת ה' ונקמת ב"י, נקמת ה' מן הנשים שהפקירו א"ע והביאום לזנות לע"ז ונקמת ב"י מן האנשים, מצאתי:
Ask RabbiBookmarkShareCopy