פירוש על במדבר 31:49

עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה אשר בידינו ולא נפקד ממנו איש וכו': איתא במדרש ולא נפקד ממנו איש בעבירה ע"כ והנה לכאורה הוא דברי נביאות וגם האיך הוא מקושר עם הקודם נשאו את ראש וכו' ולא נפקד בעבירה גם צריך להבין מלת אשר בידינו שאין לו שחר כלל וי"ל בזה לפע"ד בדרך רמז דהנה ידוע כי כל העולם בכלל הוא אדם שלם והיינו שיש ראשי העדה שהם בעלי מוחין שכליים ויש עיני העדה היינו שמשגיחין בעסקי הציבור ובתקנתם ויש ידי העדה היינו בעלי מצות וג"ח ויש רגלי העדה היינו בעלי אמונה שאין לה' אלא אמונה והנה כשהולכיו כולם אחרי הראש ועושין הכל בחכמה ע"פ ראשי העדה ומקושרין זה בזה ואזי נקרא והיה מחניך קדוש היינו כנ"ל שכל האברים הם קדושים וחכמה שורה עליהם ואז ולא יראה בך ערות דבר היינו שלא יפגע בכם שום עבירה כשהם מקושרי' זה בזה כנ"ל והולכין כולם אחר הראש והראש דבוק ג"כ בלמעלה ממנו שנקרא ג"כ ראש שהיא השכינ' כביכול כמ"ש הרב המגיד מוה' דוב בער ז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש פי' מתוך כובד שבראש שהיא גלות השכינה כביכול ועוד למעלה אית רישא דכל רישין ורישא דלא אתיידע עד א"ס ב"ה וכשהם דבוקים ומקושרים זה בזה אז נקרא אדם שלם ושם השכינה שורה וע"כ כל בי' עשרה שכינתא שריא כי יש שם ז' ימי הבנין ותלת מוחין ואזי נקרא אדם שלם וזהו שאמר בגמרא עבר אדם עבירה א' אוי לו שהכריע עצמו ואת כל העולם לכף חוב עשה אדם מצוה אחת אשריו שהכריע עצמו ואת כל העולם כולו לכף זכות והוא ע"ד שפרשתי כי כשהם דבוקים ומקושרי' זה בזה אזי כשאחד עושה מצוה יש עליה לכאו"א עד למעלה למעלה עד א"ס ב"ה אבל כשעושה עבירה א' הוא להיפוך גורם ירידה לכולם עד נוקבא דת"ר וזהו שאו שערים ראשיכם כי הנה ד"מ למלך ב"ו שהוא גשמי נכנסין אצלו דרך שער הגשמי אבל ממההק"בה שהוא השכל הנעלם הרוחני בוודאי השער שנכנסין בו למלך הוא ג"כ רוחני והיינו השכל של כ"א הוא השער שע"י השכל נכנסין למלך וזהו שאו שערים ראשיכם היינו כשמדריגת תחתונות מתחילין ליכנס דרך שער השכל כנ"ל אז מתנשאין ג"כ ראשיכם כי הם דבוקים ומקושרים זה בזה כנ"ל ואז והנשאו פתחי עולם שנפתחין כל האוצרות ויורד כל ההשפעות ורב טוב לישראל ויבוא מלך הכבוד מי זה מלך ה' וכו' ה' גבור מלחמה כי ידוע שהקב"ה דרכו תמיד להיטיב ולהשפיע טובה ובפרט לישראל עמו אשר בחר בהם אך מצד המקבלים כשהם ח"ו אינם זכאין אזי פועלים במעשיה' מקטריגים שאינם מניחים השפע לבוא אליהם אבל כשהם דבוקים ומקושרים זה בזה כנ"ל אז נקרא ה' גבור מלחמה היינו שנלחם עמהם בע"כ ומשבר כל המקטריגים וכל המעכבים את השפע וכל זה כשהם מקושרין זה בזה ואזי נקרא והיה מחניך קדוש כי הכל ילכו אחרי הראש ואז ולא יראה בך ערות דבר היינו בוודאי לא יבואו לידי עבירה ח"ו וזהו וידבר משה אל ראשי המטות לבני ישראל היינו ראשי העדה שמכריעין ומטין את ישראל לכף זכות או להיפוך ח"ו וגם לבני ישראל לאמר היינו שגם הם מכריעין ג"כ כ"א עצמו ואת כל העולם כנ"ל וזהו י"ל ויאמרו אל משה עבדיך נשאו את ראש היינו נשאו והעלו השכינה כביכול שנקראת ראש עד א"ס ב"ה כנ"ל ע"י שהיו דבוקים ומקושרים זה בזה ונקראים אנשי המלחמה היינו שנלחמו עם כל המקטריגים כנ"ל ומתדבקים בראש: אשר בידינו פי' ברשותינו שלא הנחנו לשום אחד להפרד עצמו ח"ו ולילך חוץ מן השיטה רק כולנו אנחנו דבוקים זה בזה עד הראש למעלה למעלה עד א"ס ובוודאי לא נפקד ממנו איש בעבירה כנ"ל כשיהיה מחניך קדוש אז ולא יראה בך ערות דבר והמש"י:

עבדיך נשאו ראש אנשי המלחמה אשר בידינו וכו' נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש בירושלמי בפאה דורו של דוד היו כולם צדיקים וע"י שהיה בהם דלטורין היו יוצאין למלחמה ונופלין דורו של אחאב היו עע"ז ועל שלא היה בהם דלטורין היו יוצאין ונוצחין ע"ש גם ארז"ל בגמרא מפני מה אצבעותיו של אדם משופין כיתידות שאם ישמע אדם דבר שאינו הגון יניח אצבעו באזניו כדי שלא ישמע נמצא נצוח המלחמה תלוי בשמירת האדם את אזניו שלא תשמענה לשה"ר ומה תקנתו יניח ראשי אצבעותיו לתוך אזניו והנה אם יש לאדם כלי זין ועוסק ומשתמש בו הרי זה מנשא את כלי זין ההוא ואם מניחו בזוית ואינו משתמש בו הרי זה משפילו וז"ש עבדיך נשאו את ראש אנשי המלחמה הם ראשי האצבעות שהם אנשי המלחמה שאנחנו נלחם בם עם היצה"ר המשמעינו לשה"ר וכיוצא אשר בידינו שהם מחוברים בידים שלנו עשינו להם התנשאות בשמושינו בהם או נשאו כפשוטו ותהלות לאל לא נפקד ממנו איש שנצחנו במלחמה וחזרנו לשלום:

ולא נפקד. לֹא נֶחְסַר, וְתַרְגּוּמוֹ "לָא שְׁגָא", אַף הוּא בִּלְשׁוֹן אֲרַמִי חִסָּרוֹן, כְּמוֹ "אָנֹכִי אֲחַטֶּנָּה" (בראשית ל"א) תַרְגּוּמוֹ "דַּהֲוַת שָׁגְיָא מִמִּנְיָנָא", וְכֵן "כִּי יִפָּקֵד מוֹשָׁבֶךָ" (שמואל א כ') — יֶחְסַר מְקוֹם מוֹשָׁבְךָ, אִישׁ הָרָגִיל לֵישֵׁב שָׁם, וְכֵן "וַיִּפָּקֵד מְקוֹם דָּוִד" (שם) — נֶחְסַר מְקוֹמוֹ וְאֵין אִישׁ יוֹשֵׁב שָׁם: