פירוש על במדבר 35:4

אלף אמה סביב. וְאַחֲרָיו הוּא אוֹמֵר אַלְפַּיִם אַמָּה, הָא כֵיצַד? אַלְפַּיִם הוּא נוֹתֵן לָהֶם סָבִיב, וּמֵהֶם אֶלֶף הַפְּנִימִיִּים לְמִגְרָשׁ וְהַחִיצוֹנִים לְשָׂדוֹת וּכְרָמִים:

מקיר העיר וחוצה אלף אמה סביב: ומדתם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה וגו': בתרגום יוני המיוחס לשבעים זקנים כתוב אלפים אמה בפסוק ד' כמו בפסוק ה', וקצת ריקי מוח נפתו אחריו, וחשבו וכתבו כי טעות נפל בספרינו; אבל כל שאר המתרגמים הקדמונים תרגמו בפסוק ד' אלף אמה, וגם בתורת השמרונים כתוב אלף אמה. והנה כבר הסכימו גדולי החוקרים כי כשימצא בספר קדמון חלוף נסחאות, ותהיה הנסחא האחת נכונה בלשון ומתישבת על הדעת, והאחרת זרה ובלתי מובנת, אין למהר ולשפוט שהזרה היא מוטעית והאחרת היא האמתית, אבל פעמים רבות הדבר הוא בהפך, כי קרוב הדבר שהסופרים שהעתיקו הספר כשראו לשון זר ובלתי מובן תקנוהו, אבל רחוק הוא שאם מתחלה היה הלשון נכון ומובן ישימו במקומו דברים זרים ובלתי מובנים, וזה לשון החכם דע ראססי בהקדמתו לספרו על חלופי הנסחאות: Quaelibet lingua et actas suas habet anomalias et anallogias; nec omnes, nec semper grammatice scripscrunt sacri auctores. Unde non temere rejicienda lectio anomala. Imo anomala lectio plerumque verior. Facillimum namque est anomalis analoga a scribis substitui, analogis anomala difficillimum. (Var. lect. Canones critici 38. 39.) ובכמה מקומות הראיתי גם אני בספרי אוהב גר כי הנסחאות היותר זרות הן הן לפי כוונת המתרגם, ואותן שנראות יותר ישרות ויותר מסכימות עם לשון הפסוק, אינן אלא מקונים שבקשו לתקן הסופרים האחרונים, שלא הבינו דעת המתרגם ולא הלכו בנתיבותיו. והנני שואל לאותן שכתבו (Paris, 1833) שנסחת השבעים היא הנכונה, היכן מצאו מעתיק כל כך חסר לב שיכתוב 1000 במקום 2000, ומיד בפסוק שאחריו יראה באותו ענין בעצמו כתוב ארבע פעמים 2000, ולא יבין שטעה למעלה בכתוב 1000? ואף אם היה בישראל סופר אחד שנשתבש בזה וכתב אלף במקום אלפים, היתכן שכל שאר המעתיקים הלכו אחריו בעינים אטומות, ולא בדקו בשאר ספרים קדמונים, ולא תקנו המעוות? ואם נולדה הטעות בימי השופטים או בימי המלכים, החרשתי; אבל נולדה לדעתם בימי בית שני, שהרי בנוסח השבעים נשארה לפי דעתם הנסחא הישרה. והנה בבית שני ידוע בלא ספק שהיה ס' התורה מפורסם באומה, והיו קוראים בו בשבת באזני כל העם, והיו הפרושים והצדוקים מדקדקים ומפלפלים בהבנת דברי התורה, ואיך יתכן שיתפשט בכל ישראל שבוש גדול כזה בכל הספרים, עם היות שעדיין (לפי דעתם של אלו) היו בעולם קצת ספרים בלתי משובשים, כגון הספר אשר ממנו העתיקו השבעים? ואיך לא יפקחו האנשים האלה את עיניהם ויראו כי נסחת השבעים אינה אלא תקון שתקנו האלכסנדריים מדעתם, בכוונה להסיר הסתירה הנראית בשני המקראות נעזוב אפוא מגיהי חנם, ונשית לבנו לסתירת המקראות, והנה כבר הראיתי בבה"ע תקפ"ט עמוד קי"ד כי באמת אין שני הכתובים האלה סותרים זה את זה, כי באחד כתוב מקיר העיר וחוצה, ובאחד כתוב מחוץ לעיר, והנה המגרש היה נמשך אלף אמה מוץ לחומה, אבל מחוץ לעיר כלומר מחוץ לבתים, היה אלפים אמה, כי כמו שהיו מניחין מקום פנוי בלי שדות וכרמים מחוץ לחומה. כן היו מניחין מקום פנוי בלי בתים לפנים מן החומה; והמנהג הזה מצאנוהו אצל הרומיים בתחלת הוייתם, כי Romulus בבנותו עיר רומי הניח מקום פנוי (Pomerium) קצתו מן הבתים אל החומה אשר לא יבנה בו, וקצתו מקיר העיר וחוצה, אשר לא יעבד בו ולא יזרע ופירושי זה קרוב לפירוש רש"י, ודבריו הם דברי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי לפי גרסת הברייתא המובאת בערובין נ"ו ב'. רק בזאת אין פירושי כדברי ר' אליעזר הגלילי ורש"י, כי לדעתם אלף החיצונים הם לשדות וכרמים, ולדעתי אף החיצונים הם מגרש ואסורים בזריעה ונטיעה, וכמו שהכתוב מסיים זה יהיה להם מגרשי הערים. ויש לתמוה על רש"י שבפסוק ב' פירש מגרש: ריוח מקום חלק חוץ לעיר סביב להיות לנוי לעיר, ואין רשאין לבנות שם בית ולא לנטוע כרם ולא לזרוע זריעה; ואח"כ בפסוק ד' כתב והחיצונים לשדות וכרמים. ותסור התמיהה כשנשים אל לבנו כי דבריו בפסוק ב' הם דברי עצמו, ודבריו בפסוק ד' הם דברי ר' אליעזר הגלילי; ולשון הכתוב ומגרשיהם יהיו לבהמתם ולרכושם ולכל חייתם, משמע שאין המגרש לשדות וכרמים. ואין לטעון ממה שכתוב (ויקרא כ"ה ל"ד) ושדה מגרש עריהם לא ימכר, כי אמנם שדה איננו תמיד נעבד, אבל כל אדמה פנויה נקראת שדה, כמו שאומרים חית השדה. גם ביחזקאל מ"ח י"ז כתב רש"י: והיה מגרש לעיר, כל מגרשי עיר שבמקרא מקום פנוי לא בתים ולא שדה. והרמב"ם (ואחריו ידידי החכם יש"ר נ"י) כתב (הלכות שמטה ויובל פרק י"ג) שהמגרש הוא שלשת אלפים אמה לכל רוח מקיר העיר וחוצה, אלף הראשונים מגרש, ואלפים שמודדין חוץ למגרש לשדות וכרמים, וזה לקח מדברי ר' אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי לפי מה שהם שנויים במשנה (סוטה כ"ז ב'); אך האמת הוא שרבנו הקדוש במשנתו קיצר דברי ר' אליעזר וסמך על המבינים שיבינוה כמו שהבינה רש"י, ובברייתא (ערובין נ"ו ב') הדברים מפורשים יותר, וז"ל: תניא אמר ר' אליעזר בר' יוסי תחום ערי לוים אלפים אמה, צא מהן אלף אמה מגרש, והשאר שדות וכרמים. הרי מפורש כי לא שלשת אלפים, אלא אלפים אמה היה המגרש לדעת ר' יוסי הגלילי. ולענין משמעות הכתוב הנה אם היו ג' אלים אמה מגרש מקיר העיר וחוצה, מה ראה הכתוב לחלק ביניהם, ולהזכיר תחלה אלף אמה, ואח"כ אלפים? ומה שהרמב"ם מחלק בין אלו לאלו, אלו למגרש, ואלו לשדות וכרמים, זה יתכן בלשון חכמים, אבל בלשון המקרא אין הענין כן, אלא כל מה שהוא מגרש אסור בזריעה ונטיעה, כמו שפירש רש"י ז"ל כאן וביחזקאל מ"ח. והרמב"ן ז"ל הלך בדרך אחרת, ודעתו האלפים אמה הנזכרים בפסוק ה' הם מדת צלעות המרובע הכולל המגרש והעיר, והאלף אמה סביב ענינם חמש מאות אמה מכאן וחמש מאות אמה מכאן, והעיר צריך שתהיה אלף אמה על אלף אמה, כזה: הרי כאן מרובע גדול מורכב מששה עשר מרובעים קטנים, וכל אחד מהמרובעים הקטנים מדתו חמש מאות אמה על חמש מאות אמה, נמצא המורבע הגדול אלפים אל אלפים, וארבעת המרובעים התיכונים הם העיר, והיא אלף אמר על אלף אמה, המרובעים א' ב' הם המגרש מצד אחד, וכן ג' ד' הוא המגרש מצד אחר, וכן ה' ו', וכן ז' ח', כל אחד מאלה המגרשים הארבעה מדתם חמש מאות אמה על אלף אמה, והנה כל אחד מהם מדתו כחצי מדת העיר, וארבעתם יחד מדתם כפלים במדת העיר, ופסוק ומדותם מחוץ לעיר בא להוסיף הקרנות, והם המרובעים ט' י', י"א י"ב, כי באמרו אל אמה סביב הכוונה חמש מאות אמה לכל רוח כנגד העיר, ולא הזויות, וכשאמר ומדותם מחוץ לעיר את פאת קדמה אלפים באמה, בא ללמד שיהיה המגרש מרובע שוה מכל צדדיו, ומדתו אלפים באמה, נמצא מוסיף ארבעת המרובעים אשר בזויות. נמצא לפי זה כי העיר היא החלק הרביעי מהכל, כי העיר ד' מרובעים, והכל הוא י"ו. זאת נראית כוונת הרב ז"ל, והארכתי בזה מפני שהמבאר הביא דבריו בקצור, ועשה אותם בלתי מובנים. ומה שאמר שהפסוק השני הוסיף להם מגרש שלא כנגד העיר כשיעור הראשון שכנגד העיר, וכן בסוף הדבור כתב: ונכון הוא שיהיו אלף אמה אשר נתן להם סביב כנגד העיר למגרש שלא יזרע, והאלף אשר הוסיף בכתוב השני בארבע הפאות, לשדות וכרמים, כוונתו על אורך הקוין החיצונים, לא על המקום הנכלל בהם, כי בתחלה היה המגרש בצורת שתי וערב ומדת כל הקוים החיצונים היה אלף, והפסוק השני מוסיף עוד אלף, ועושה כל הקוים אלפים באמה. - ואמנם הפירוש הזה אין הדעת סובלתו, כי איך יתכן שתהיה כל עיר אלף אמה על אמה, לא פחות ולא יותר? ואם היתה כוונת התורה לדבר חדש וזר כזה, איך לא הזכירה דבר מזה, ולא אמרה שיבקשו בכל ערי הכנענים מ"ח עיר שתהיה מדת אלף אמה על אלף אמה, ואותן יתנו ללוים? והנני שואל היתכן כי חשבון עיר הממלכה לסיחון לא היתה אלא אלף על אלף? והנה היא היתה מערי הלוים (יהושע כ"א ל"ז). וכן עשתרות עיר עוג היתה ללוים (ביהושע כ"א כ"ז כתוב בעשתרה, ובד"ה א' י' נ"ו כתוב עשתרות), ומי יאמר כי עיר ממלכת עוג לא היה ארכה רק קי"א פעמים באורך ערשו של עוג? גם פירושו על אלף אמה סביב הוא דחוק ורחוק ממשמעות המלות, ולא היה לו לומר אלא חמש מאות אמה סביב. ועוד באמרו סביב כבר נכללו גם הקרנות. גם בפסוק השני מלות מחוץ לעיר יתרות כאשר העיר ר' אליה מזרחי. וקלעריקוס הלך גם הוא בשטת הרמב"ן בפירוש אלפים אמה, שהם מדת צלעות המרובע הכולל המגרש והעיר, אך לא אמר שתהיה העיר אלף על אלף אבל פירש מקיר העיר וחוצה, ממרכז העיר, כזה: אבל שתהיה מלת קיר נאמרת על המרכז, הוא דבר שאין לו על מה שיסמוך. המלה הזאת נמצאת במקרא יותר משבעים פעמים, והוראתה תמיד כותל וחומה, לא מרכז; ואם נתיר לעצמנו להחליף קיר במרכז, נעשה הלשון עיר פרושה אין חומה. ומלבד כל זה, אם תהיה העיר גדולה, לא ישאר לה מגרש אלא מעט, או לא כלום, או לא יספקו האלפים אמה למדת העיר בלא שום מגרש. וקלעריקוס הוכרח לומר שלא נתנו ללוים ערים גדולות. והנה כבר ראינו שנתנו ללוים את חשבון ואת עשתרות, ועוד מצאנו שנתנו להם את גבעון (יהושע כ"א י"ז) אשר היתה עיר גדולה (שם י' ב'). וראז' ראה כי לא יתכן לפרש קיר על המרכז, ופירש מקיר העיר וחוצה, כמשמעו, מקיר החומר, ואע"פ כן פירש כקלעריקוס שאלפים באמה היא מדת צלעות המרובע הכולל המגרש והעיר, ואלף אמה הם מן העיר עד סוף המגרש, ומן העיר העלים עינו, כאילו היא נקודה שאין לה מדה. ותמיהה גדולה היא בעיני, ויותר אתמה על אחד מנכבדי חכמי ישראל שהלך אחריו, ונתן שבח ותהלה לפירושו. ובעל הרכסים לבקעה סקל לפניו מסלה חדשה, ואמר כי הפסוק הראשון נותן ללוים אלף אמה סביב סביב לעיר מכל עבריה, והפסוק השני אומר שיתחילו עוד שנית למדוד מן העיר וחוצה אלפים אמה, אבל לא סביב סביב, רק נכח העיר, ולא בארבע קרנותיה, כזה: וכמה הוא רחוק שיהיה המגרש עולה ויורד על הדרך הזה! מלבד כי אין בכתוב רמז שיהיה החלק השני מן המגרש דוקא נכח לעיר, ואחר שהחלק הראשון הוא סביב סביב, מסתמא גם השני יהיה סביב סביב. ואחרי החפוש והחקירה בכל הדעות אשר מצאתי לחכמי ישראל ולחכמי האומות בענין מדת המגרש, הנני מוכרח לאשר ולקיים פירושי אשר כתבתי בבה"ע תקפ"ט.

ומגרשי הערים וגו'. כתב הרמב"ן בפשט הפסוק תחלה אמר שיתנו למגרש אלף אמה סביבות העיר כנגדה שיהיו לה לארכה אלף אמה ת"ק לרוח אחד ות"ק לרוח השני וכן לרחבה ת"ק לכל רוח ואחר כן אמר שיעשו רבוע של אלפים על אלפים ותהיה העיר באמצע הריבוע ולא הוסיף בזה הפסוק על המגרש שכנגד העיר כי העיר היא אלף על אלף ולכל צד ת"ק הרי אלפים אבל הוסיף ליתן מגרש כנגד הקרנות שאמר לעשות ריבוע של אלפים על אלפים כדי למלאת הקרנות ונמצאת העיר חלק רביע במה שנותנין ללויים. וכן משמע לשון ומדותם את פאת קדמה אלפים באמה שאם היה אומר למדוד מן העיר אל החוץ אלפים אמה לכל רוח היה אומר ומדותם מחוץ לעיר לפאת קדמה אבל ומדותם את פאת קדמה היא מדידת הצד ההוא וכל הצד קרוי פאה כמו מאה באמה אורך לפאה האחד שפירושו לעבר כולו. והנכון שיהיו האלף שסביב העיר כנגדה למגרש שלא יזרע והאלף שבקרנות לשדות ולכרמים: