פירוש על במדבר 4:3

לעשות מלאכה. שינה מהאמור בעבודת בני גרשון ובני מררי לעבוד עבודה ואמר לעשות מלאכה, העיר בזה שאין בכללות מעשה בני קהת עבודה, לצד שהארון הוא אדרבה נושא את נושאיו (במד''ר פ''ד) ואין עושין בו אלא מלאכה. עוד נראה כי לצד שיש להם לעשות סדר נכון במשאם כשנושאים בכתף וכיוון ההליכה לצד כבוד ארון אלהים כנושא אדונו על כתפו, לזה קרא עבודתם מלאכה, מה שאין כן עבודת בני גרשון ובני מררי:

מבן שלשים שנה. ולהלן הוא אומר (פ׳ בהעלותך) מבן חמש ועשרים שנה, הא כיצד, כ"ה ללימוד ושלשים לעבודה ^אנראה דסמך לדרוש ולחלק כן על שנוי לשון הכתובים בענין זה, דכאן כתיב מבן שלשים שנה וגו' לעשות מלאכה באהל מועד, וכ"כ ריש פרשה נשא (פ' כ"ג) מבן שלשים שנה וגו' לעבוד עבודה באהל מועד, וכן שם בפסוק ל', ובבן כ"ה שנה כתיב בפרשה בהעלותך יבא לצבא צבא בעבודת אהל מועד. מזה מבואר שבן שלשים שנה יש לו חיוב וחלק בגוף מלאכת ועבודת אוה"מ, אבל בן כ"ה שנה הוא רק צבא בעבודה שעובדים אחרים והוא רואה ומתבונן ולומד. , מכאן לתלמיד שלא ראה סימן יפה במשנתו חמש שנים שוב אינו רואה ^בדמסתמא לא נתנה התורה אלו החמשה שנים ללמוד אלא משום שהם הקצה האחרון שצריך לשהות בלמודו, וא"כ מי שלא ראה סימן יפה בכל אלה השנים בלמודו שוב אינו רואה. וי"ל עפ"י זה טעם הדבר שחלק התנא בפ"ה דאבות בין כל ערך וחלוקת הלמודים משך חמש שנים, כמו שאמרו בן חמש למקרא, בן עשר למשנה, בן ט"ו לגמרא, והיינו שמי שאין רואה ברכה במקרא כשהוא עדיין בן תשע עדיין צריך לטפל עמו שנה אחת בלמוד זה דעדיין יש תקוה, וכן בשיעורים שלהלאה.
ועיין ברמב"ן פ' בהעלותך ח' כ"ד כתב בענין דרשה זו וז"ל, אבל לא ידעתי אם זה דברי הכל לרבותינו, כי בלשון יחיד אני שונה אותה בספרי, ר' נתן אומר כתוב אחד אומר וכו', ולא אדע מה אידון בדבריו אלה, כי הלא לפנינו סתמא דגמ' היא כאן, וגם בספרי שם בלשון סתמא נשנית וצ"ע. .
(חולין כ"ד א׳)

מבן שלשים שנה. קרוב מארבע' שבועות: