פירוש על במדבר 5:7

אשר יקריבו לכהן לו יהי' לכהן שבאותו משמר שאין כהני משמר אחר חולקין עמו:

והתוודו עיין ברמב"ן שכתב דפ' זו נתחדשה בשביל גזל הגר שהוא לכהנים דאמר איש או אשה מפני שאין דרך אשה לגזול ואולי לא חייב אותה הכתוב בחומש ואשם עיי"ש כי דחוק הוא ויש לדקדק על לשון המקרא שפתח בלשון רבים איש או אשה והתוודו את חטאת' אשר עשו דמורה על שניהם על האיש ועל האשה וסיים אח"כ את אשמו בראשו דהוא לשון יחיד דמשמע דקאי רק על הבעל וגם סיום פרשה זו מלבד איל הכיפורים אשר יכפר בו עליו לכאורה מיותר הוא הלא כבר נאמר בויקרא שמחויב קרבן אשם ונראה לומר דבמס' ב"מ ק"ד מביא תוס' תוספתא דכתובות דהבעל מחוייב להביא קרבן עשיר על אשתו ופירשו בתוס' דווקא קרבנות חובה כגון על לידתה וזיבה או נזירה וכן אם אכלה חלב או חיללה שבת דלא שייך כאן לומר דכוונתה היא להפסיד ממון בעל אבל וודאי נדרים ונדבות אין צריך הבעל להביא ע"י אשתו ודבר פשוט הוא דאל"כ אם יקניטה תחייבנו ותפסידנו ק' מנה בכל יום עיי"ש בתוס' ולכאורה אפשר לומר דאם אשה באת לב"ד להתוודות שחטאה לפני כמה שנים בשבועת גזל לא צריך הבעל לשלם על ידיה לאותו הנגזל דאולי עשתה זאת בכיון להפסידו ממון אבל באמת לא גזלה ואמת הי' השבועה שנשבעה שלא גזלה אך באמת הדין שמחוייב הבעל לשלם שלא שייך כאן הך חששא שמא הקניטה ולכך תודה לשקר דגם קרבן צריכין להביא ע"י הודאה זו וא"כ היא מביאה חולין לעזרה וגם הנשים מוזהרת על זה ואיך תאכיל האשם לכהן שהוא חולין בעזרה ע"כ באמת הוא הודאתה וצריך הבעל לשלם על הודאת גזילה של אשתו וזהו כוונת המקרא הנ"ל איש או אשה כי יעשו והתוודו אח"כ חטאתם אשר עשו והשיב אשמו בראשו וחמישיתו יוסיף עליו כלומר דהבעל צריך לשלם הן על הודאת עצמו שגזל והן על הודאת אשתו שגזלה היא ולא חיישינן שאולי נתכוונה להפסיד ממון הבעל בתשלומין הלא זה הוא מלבד איל האשם כלומר הלא אף קרבן צריכה להביא בהודאה זו ובוודאי אמת הוא הודאה זו כהנ"ל ודוק:

את אשמו בראשו. הוּא הַקֶּרֶן שֶׁנִּשְׁבָּע עָלָיו (ב"ק ק"י):