פירוש על במדבר 6:19

ולקח הכהן הזרוע בשלה מן האיל חולין צ"ח ב' כל איסורין בס' ובתוס' ד"ה רבא ועמ"ש בפריי בי"ד חתיכה הבלועה מאיסור ואין ס' ונשבע עליה שלא יאכלנה אי שבועה חיילא עליה במחלוקת שנויה כי מ"ד טעם כעיקר לוקה או עכ"פ עשה אית ביה מגיעולי עכו"ם אין שבועה חלה עליה ולמ"ד טכ"ע אפילו עשה לית ביה דמה מצינו הוא ועל מה מצינו וק"ו אפילו עשה אין בו דומה לח"ש שבועה חיילא עליה עמ"מ פ"כ ה"ש ובמ"א ביארתיו ועי"ד רל"ח רל"ט ובכורת וי"ו ב' חלב לחודיה מדאסר רחמנא בב"ח הא לחודיה שרי דלמא בב"ח אסור בהנאה היינו דפריך דא"ל דלעבור ב' לאווין או כזית משניהם יחד לוקה דאיך יחול איסור בב"ח על אמ"ה דבלא"ה אסור וש"מ טכ"ע אין איסור אחר חל עליו ופריך דאסור בהנאה דהוה מוסיף כפירש"י ז"ל חולין ק"א והר"מ ז"ל בפי' המשניות כריתות יש אוכל כו' ומיהו אם נתערב איסור דרבנן באינו מינו פחות מס' אף דאין איסור מע"א דרבנן שבועה מ"מ להמחבר בי"ד י"ט מותר להוסיף וחיילא שבועה באולי כעין כולל ובע"א כתבתי מזה ומיהו אם נתבשלה אח"כ החתיכה עם תבשיל אחר ויש ס' נגד הטיפה האסורה אע"ג דהחתיכה נשארה באיסורה אף להמחבר בי"ד יע"ש מ"מ אם אין טועם טעם האסור בע"כ נפלט ומשהו נשאר בה אפשר דחל שבועה עליה אע"ג דבשעה שנשבע לא היה מקום לחול אפשר דאמרינן מתלא תלוי וקאי ואפשר באמות אשה איסור הבא מאליו אמרינן הכא לא באיסור הבא ע"י שבועה ומיהו כיון דמדרבנן אסור לא חיילא שבועה עליה יע"ש בי"ד מזה בסימן רל"ח ורל"ט.

הזרע בשלה. לְאַחַר שֶׁנִּתְבַּשְּׁלָה (חולין פ"ח):

ולקח הכהן את הזרע. איל נזיר בעלים קאכלי ליה, מנלן, דאמר קרא ולקח הכהן אה הזרוע, מכלל דכוליה – בעלים קאכלי ליה ^קטזונ"מ בזה יתבאר בדרשה הבאה, וכן הלחם שמניף נאכל לכהנים ושאר הלחם נאכל לבעלים. ומה שנקרא בכ"מ בקדשים מורם מאיל נזיר הוא הזרוע בשלה עם החזה ושוק עם הלחם שמניף. .
(זבחים נ"ה א')