פירוש על במדבר 6:18

וגלח הנזיר פתח אוהל מועד. יָכוֹל יְגַלֵּחַ בָּעֲזָרָה, הֲרֵי זֶה דֶּרֶךְ בִּזָּיוֹן, אֶלָּא וְגִלַּח הַנָּזִיר לְאַחַר שְׁחִיטַת הַשְּׁלָמִים שֶׁכָּתוּב בָּהֶן "וּשְׁחָטוֹ פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד":

וגלח הנזיר פתח אהל מועד: דברי רש"י סתומים, כי אמר יכול יגלח בעזרה, נראה מזה שאינו מגלח בעזרה, ואח"כ אומר ששלמי נזיר מתבשלין בעזרה. ונ"ל כי בבית שני ראו שהיה דרך בזיון שיהיו הנזירים מגלחים בעזרה, ולפיכך עשו לשכה באחת מזויות העזרה, ובה היו מגלחים ומבשלים (ע' מדות פרק ב' משנה ה'), ולפיכך נדחקו בספרי ובנזיר (דף מ"ה) לפרש פתח אהל מועד אחר שחיטת השלמים שהיו נשחטים פתח אהל מועד, ולא חשו להזכיר שיהיה הגלוח בלשכה, כי היה דבר ידוע אצלם.

וגלח הנזיר וגו׳. תניא, ר׳ שמעון שזורי אומר, וגלח פתח אהל מועד, נזיר מגלח פתח אהל מועד, ולא נזירה מגלחת פתח אהל מועד, מאי טעמא, שמא יתגרו בה פרחי כהונה ^קזומפרש בגמ' שאמרו חכמים לר"ש הא בסוטה כתיב והעמידה לפני ה' ולא חיישינן שמא יתגרו בה פרחי כהונה, אמר להם, זו, נזירה, כוחלת ופוקסת, כדרך הנשים, וזו, סוטה, אינה כוחלת ופוקסת, משום דלנוולה מעמידין אותה שם, כמבואר בפרשת סוטה. והנה לא מצינו שאיפרך ר"ש, וגם לא מצינו מפורש שדעת חכמים להיפך. ומה שאמרו לו מסוטה הוא רק בדרך שקלא וטריא, וא"כ צ"ל הלכה כר"ש, ועיין ברמב"ם פ"ח הי"ד מנזירות ובגליון שם ובלח"מ וצ"ע בזה. .
(נזיר מ"ה א׳)