פירוש על במדבר 6:22

פס'. וידבר ה' אל משה לאמר. דבר אל אהרן ואל בניו לאמר. לפי שכל מעשה הפרשה באהרן ובניו. הביא את אהרן ואת בניו בכל דבור. זה כלל בתורה שכל זמן שדיבר בכהנים מעשה בכהנים. בישראל מעשה בישראל. ואם דיבר בישראל ומעשה בכל אדם צריך להביא את הגרים. כה תברכו את בני ישראל. בלשון הקדש. שכל מקום שנאמר עניה בכה ואמירה בכה בלשון הקדש. וגמרינן במסכת סוטה נאמר כאן אמור להם ונאמר להלן (דנברים כז) וענו הלוים ואמרו אל כל איש ישראל קול רם. מה להלן בלשון הקדש אף כאן בלשון הקדש. והתם מנא לן דכתיב קול רם. וכתוב התם (שמת יט) משה ידבר והאלהים יעננו בקול. רבי יהודה אומר אינו צריך להביא גזרה שוה שהרי כבר נאמר כה תברכו עד שיאמרו בלשון הזה:

תנו רבנן כה תברכו את בני ישראל בעמידה. כתיב הכא כה תברכו וכתיב התם (דברים כ״ז:י״ב) אלה יעמדו לברך את העם. רבי נתן אומר הרי הוא אומר (שם י) לעמוד לפני ה' לשרתו ולברך בשמו. מה שרות בעמידה אף ברכה בעמידה. ושרות בעמידה דכתיב (שם יח) ושרת בשם ה' אלהיו כבל אחיו הלוים העומדים שם לפני ה'. כה תברכו את בני ישראל. בנשיאות כפים. נאמר כאן כה תברכו ונאמר להלן (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. ד״א כה תברכו את בני ישראל. אין לי אלא ישראל גרים ונשים ועבדים משוחררין מנין ת״ל אמור להם. ד״א כה תברכו את בני ישראל. פנים בפנים. שנאמר אמור להם כאדם שאומר לחבירו דבר פנים כנגד פנים. אמור להם, שיהא כל הקהל שומע ולא בלחש. אמור להם שיהא החזן קורא הברכה והוא עונה אחר החזן. זהו ששנינו העובר לפני התיבה לא יענה אחר הכהנים אמן מפני הטירוף שצריך דעת החזן שיהא מכוין להקראת הכהנים את הברכה. ואם יענה החזן אמן יבוא להתיאש מן ההקראה ויטעה את הכהנים. והלכתא כאביי שאמר לשנים קורא כהנים לאחד אין קורא כהנים. שכשם שנאמר אמור להם משמע לשנים ולא לאחד. ואמור רבנן הלכתא כוותיה דאביי ביע״ל קג״ם והני מילי בפלוגתא דאביי ורבא. אבל בלא רבא הלכה כאביי במילי רברבי. ואע״ג דאמר רב חסדא לשנים קורא כהנים ואפילו לאחד קורא כהנים אין הלכה כדבריו ואין הלכה כרב חסדא שאמר כהן קורא כהנים ישראל אין קורא כהנים. אבל הלכה כאביי שאמר אפילו ישראל קורא כהנים בזמן שהכהנים שעולין לדוכן הן שנים. והלכ' ברכת כהנים נקראים ולא מתרגמין. תנן התם במסכת סוטה בפרק אלו נאמרין בכל לשון ברכת כהנים. כיצד במדינה אומר ג' ברכות כדרך שכתוב בתורה יברכך יאר ישא ועונין אמן על כל ברכה וברכה. ובמקדש ברכה אחת. במקדש אומר השם ככתבו ביו״ד ה״א. ובמדינה בכנויו אל''ף דל״ת. וכהן בעל מום לא ישא את כפיו. וכן כהן שנשתמד. ואם היו ידיו צבועות ורוב אנשי העיר אומנותם בכך מותר לישא את כפיו ואם לאו אסור מפני שרוב העם מסתכלין בו. ואסור להסתכל בכהנים בשעה שנושאין את כפיהם. ומחלק כפיו לשש חלקים שנאמר (ישעיהו ו׳:ב׳) שש כנפים שש כנפים לאחד. במדינה כהנים נושאין את כפיהן כנגד כתפותיהן וכו'. א״ר שמעון בן לוי מנין שהקב"ה מתאוה לברכת כהנים שנאמר ושמו את שמי על בני ישראל. א״ר שמעון בן לוי כל כהן שמברך מתברך. ולמה הכהנים עולים ברצה לפי שהיא ברכת עבודה, (ויקרא ט׳:כ״ב) וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם. וירד מעשות החטאת והעולה והשלמים, ועם שאחר הכהנים אינן בכלל ברכה. וצריך לברך כדאמר ר' זירא א״ר חסדא ברוך אשר קדשנו בקדשתו של אהרן וצונו לברך את עמו ישראל באהבה. כי עקר כרעיה למיסק אומר יהי רצון ורחמים מלפניך ה' אלהינו שתהא ברכה זו שצויתנו לברך את עמך ישראל באהבה לא ימצא בה כשלון ועון. וכי מהדר אפיה מצבור מאי אמר. אדבריה רב חסדא לרב עוקבא ודרש רבונו של עולם עשינו מה שגזרת עלינו עשה עמנו מה שהבטחתנו. אמר רב חסדא אין הכהנים רשאין לכוף קטרי אצבעותיהן עד שיחזירו פניהם מן הצבור. א״ר זירא אמר רב חסדא אין הקורא רשאי לקרות כהנים עד שיכלה אמן מפי הצבור. ואין הצבור רשאין לענות אמן עד שתכלה ברכה מפי כהן. ואין הכהנים רשאין להחזיר פניהם מן הצבור עד שיתחיל שליח צבור. ואין הכהנים רשאין לעקור רגליהן ולילך עד שיגיע ש״צ לסוף ברכת שים שלום: