פירוש על במדבר 6:23
מי השלוח
כה תברכו את בני ישראל. והקשה ע"ז כבוד אזמו"ר זללה"ה שמן הראוי היה להאמר פרשת של ברכת כהנים תיכף בפ' שמיני ששם כתיב וישא אהרן את ידו אל העם ויברכם (ויקרא ט',כ"ב) ורק הענין בזה דהנה כל זמן שלא נמצא בנין של קדושה בקביעות אצל ישראל אין הברכה עדיין בשלימות, כמו שאמר הנביא לישראל קודם בנין הבית (חגי א',ד') העת לכם אתם לשבת בבתיכם ספונים והבית הזה חרב וגו'. ולזה לא נאמר פרשת ברכת כהנים עד פרשת נשא שאז נתברר בנין של הקמת המשכן.
(תפארת יוסף נשא ד"ה וידבר ו')
(תפארת יוסף נשא ד"ה וידבר ו')
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
דבר אל אהרן ואל בניו לאמר כה תברכו את בני ישראל אמור להם. יובן בס"ד לפרש דקדוק אמור להם והוא שאפשר לכהנים להתרעם בראותם שהם מברכים לישראל ולהם אין חוזרים ישראל ומברכים אותם לכן בא לרמוז להם שהברכה זו שמברכים את ישראל היא שייכא גם להם יען כי חלק הכהן הוא אצל ישראל ואם איש הישראלי יזרע שדהו ויברכהו ה' שימצא מאה שערים הנה ממילא גם הכהן מרויח שלוקח תרומה ומעשר יותר שאם תוציא הקרקע מאה כור המעשר שלה הוא עשרה ואם תוציא אלף כור המעשר שלה הוא מאה וא"כ כל מה שיתברך הישראלי יותר גם הכהן מרויח יותר ולז"א כה תברכו את בני ישראל ולא תחושו על שאין מי שיברך אתכם יען כי זה האמור כלומר האמירה הזאת שהם אומרים בברכתם היא להם כלומר דשייכא גם להם שאם הישראלי יתברך גם הכהן מרויח בזה. או יובן בס"ד לרמוז כה תברכו את בני ישראל כלומר השכינה שנקראת כה הנה אתם מברכים את ישראל יען כי בברכת ישראל וטובתם יהיה ממילא עילוי לשכינה יותר כי אז יוכלו לעשות רצונו של מקום בכל הצורך ובישוב הדעת ולכן בזאת הברכה אמור להם אמור לשון שבח מלשון את ה' האמרת היום כלומר הוא שבח גדול לכהנים שכ"כ מגיעים בברכתם:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אוצר לעזי רש"י
3209 / (במדבר ו,כג) / אמור
דישנ"ט / disant / באמרכם
כמו בהרבה מקומות אחרים, רש"י מבחין הבחנה חמורה בין הציווי הרגיל לבין צורת המקור, כמו כאן, שמסבירים אותה בדרך כלל כציווי חגיגי ומוחלט. אולם תרגומו הקבוע של צורה זו בפועל בעל סיומת –ant’, וכן פירושו "לשון הווה" (למשל דברים א,טז) אינם מאשרים דעה זו. השערתי היא, שרש"י רואה בצורות אלה מה שקוראים בדקדוק הצרפתי gerondif. כלומר פעולה משנית המלווה פעולה עיקרית ("בעשותו"). כך "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד", משמעו: "בזכרך את יום השבת… תעבוד" וזה מה שאמרו חז"ל, שהמצווה "זכור" שייכת לכל ימי השבוע. וגם כאן: "כה תברכו את בני ישראל אמור [היינו: באמרכם] להם"
דישנ"ט / disant / באמרכם
כמו בהרבה מקומות אחרים, רש"י מבחין הבחנה חמורה בין הציווי הרגיל לבין צורת המקור, כמו כאן, שמסבירים אותה בדרך כלל כציווי חגיגי ומוחלט. אולם תרגומו הקבוע של צורה זו בפועל בעל סיומת –ant’, וכן פירושו "לשון הווה" (למשל דברים א,טז) אינם מאשרים דעה זו. השערתי היא, שרש"י רואה בצורות אלה מה שקוראים בדקדוק הצרפתי gerondif. כלומר פעולה משנית המלווה פעולה עיקרית ("בעשותו"). כך "זכור את יום השבת לקדשו ששת ימים תעבוד", משמעו: "בזכרך את יום השבת… תעבוד" וזה מה שאמרו חז"ל, שהמצווה "זכור" שייכת לכל ימי השבוע. וגם כאן: "כה תברכו את בני ישראל אמור [היינו: באמרכם] להם"
Ask RabbiBookmarkShareCopy