פירוש על במדבר 8:7

וכה תעשה להם לטהרם הזה עליהם מי חטאת והעבירו תער על כל בשרם וכבסו בגדיהם והטהרו. השלשה דברים האלה הם נגד שלשה דברים שהזהירו חז"ל במס' אבות [פ"ג מ"א] הסתכל בשלשה דברים ואין אתה בא לידי עבירה, דע מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון. מאין באת הוא נגד והעבירו תער, כי שערות מורה על כעס (זוהר במדבר קנ"א:) והוא נגד מאין באת, כי האדם כשיבין מאין בא לא יוכל לכעוס אף על בריה קטנה כי יבין ערכו. והזה עליהם מי חטאת הוא נגד לאן אתה הולך, שיהיה לאדם ישוב הדעת בכל דבר שיעשה באם יהיה מהמעשה הזה קיום וחיים נצחיים אף כשיעדר הגוף, וזהו מורה הזאות מי חטאת שכבר נשרף ונעשה אפר. וכבסו בגדיהם הוא נגד לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון, היינו שהאדם יברר ויצרף מעשיו תמיד שיהיו מזוככים כמ"ש (קהלת ט',ח') בכל עת יהיו בגדיך לבנים, [שגוון לבן הוא רחוק ומושלל מכל גוון הנצבע, כי הרבה דברים הם בגוון לבן בלא שום פעולה רק נבראו כך, כי הגוון הלבן הוא הכנה לצבוע בהדבר כל הגוונים, כן יהיה האדם תמיד מוכן ויצפה לישועת השי"ת. תשלום.]. והטהרו מורה שיעשו לעצמם גדרים ויקדשו עצמם אף במותר להם, שהגדר שהאדם עושה לעצמו יועיל לו להצילו מכל דבר רע יותר ממה שאזהרות האיסור מועיל, כדאיתא בגמ' (נדרים ח'.) מנין שנשבעין לדבר מצוה שנאמר נשבעתי ואקיימה וכו', והוא שעומד לו אף בשעת הנסיון כדאיתא בגמרא (נדרים ל"ב:) בעידנא דיצה"ר לית מאן דמדכר ליצר טוב, כי אז נשכח מאדם כל חומר האיסור שיש בהמעשה כמבואר על פסוק מה בצע [לעיל פ' וישב ד"ה ויאמר], אך הגדר שהאדם עושה לעצמו לא ישכח ממנו ויעמוד לו אף בשעת הנסיון. כאשר סיפר רב וקדוש אחד בעצמו, שאירע לו נסיון ונסתם ממנו חומר האסור שבדבר הזה, אך זאת זכר שעשה לעצמו גדר שלא יעשה דבר שלא יגיע ממנה נחת רוח להש"י, ואמר אל לבו אף שאין בכאן איסור, מ"מ מה נחת רוח יהיה להש"י מהמעשה הזה, ותיכף שנתן זאת אל לבו זכר חומר האיסור שהיה בהמעשה.

והעבירו תער על כל בשרם. ענין קדושת הלוים שהיה בהעברת שער, ובנזיר כתיב גדל פרע שער ראשו, כי שערות מורה על כעס כמבואר בזוה"ק (במדבר קנ"א:) והלוים היו מנוקים ומזוככים מתאווה לכן צריכים להעביר השער, ונזיר היינו שנכנס חסרונו במדות התאווה כמבואר בגמרא (נדרים ט':) מעשה בשמעון הצדיק, ונגד תאוה יש עצה שהאדם יכניס עצמו בכעס כמ"ש בגמ' [קידושין מ'.] ילבש שחורים היינו מרה שחורה והוא ג"כ ענין כעס, וזה עצה להנצל מתאווה לכנוס עצמו בכעס, וזה שנצטווה לגדל פרע כמו שמבואר על פסוק וישלח את העורב [לעיל פ' נח].

הזה עליהם מי חטאת. שֶׁל אֵפֶר הַפָּרָה מִפְּנֵי טְמֵאֵי מֵתִים שֶׁבָּהֶם: