פירוש על בראשית 1:3

ויאמר אלקים יהי אור ויהי אור. (בראשית רבה פרשה א',א') רבי הושיעא רבה פתח, (משלי ח',ל') ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום, אמון פדגוג אמון מכוסה אמון מוצנע ואית דאמרי אמון רבתא וכו' ד"א אמון אומן. הענין בזה כי כמו שימצא בהאדם מהתחלת הויתו עד ביאתו לתכלית שלימתו חמשה מיני הויות ומדרגות. בראשונה בשעת זריעת האב והאם אז הוא בהעלם גמור שאינו ניכר לשום בריה. והויה השניה היינו אחר שנוצר במעי אמו בשעת העיבור אז יחל להיות בו קצת הכרה ותפיסה. והויה השלישית הוא כשנולד אז נשלם הויתו ויוכר לעין כל שהוא בריה. והויה הרביעית הוא כשנעתק משדי אמו ויתחיל לעשות פעולות. והויה החמישית כשנושא אשה ומתחיל לעשות הויה חדשה להבנות בנין וקיום עדי עד אשר לתכלית זה נברא. וכן הוא החמשה הויות האלו בבריאות העולם, שיצא מן האין והעלם הגמור אל הגילוי והיש, בתחילה היתה נקראת אמון מוצנע כי היתה נכללת בעצמותו ית' ולא היה שום הכרת אצילות ממנו ית' וזאת היתה הויה הראשונה. וכשנאצלה ממנו ית' והתחילה לצאת יותר אל ההתגלות אז היתה הויה השניה הנקראת אמון מכוסה והוא סוד העובר שהוא מכוסה. ואח"כ יצאה יותר לההתגלות ונקראת אמון פדגוג. ואלו הג' הויות הם השלשה ספירות הראשונים הנעלמים והם כתר חכמה בינה, והמדרש מפרש מתתא לעילא בתחילה אמון פדגוג נגד בינה ואח"כ אמון מכוסה שהוא נגד חכמה ואח"כ אמון מוצנע שהוא נגד כתר, ולרוב העלמתה נקראת מוצנע, ואח"כ התגלה יותר אל הגילוי הנקרא אמון רבתא היינו שהתחילה להתגדל והוא סוד נעתק משדי אמו. ואח"כ אמון אומן, היינו כי יצא אל ההתגלות הגמור והתחילה בעצמה לפעול הויות חדשות עפ"י רצון הש"י. ולכן בחתונה מברכין ברכת אשר יצר את האדם בצלמו ואין מברכין זאת הברכה בשעת הולדה כי אף שהאדם נולד לא נשלם בשלימות רק כשיתחיל להשתדל לעשות הויה חדשה והוא כשנושא אשה. וזהו פי' והארץ היתה תוהו ובוהו, היינו מזמן זריעה עד זמן שיוכר העובר יקרא תוהו, ומזמן שיוכר יקרא בוהו היינו שהוכר שיש איזה דבר אך אינו יודע מה הוא. והתשעה חדשים נקראים וחושך על פני תהום, לפי שאז יש ציפוי וקיווי לידע הסוף מזה, ע"כ יקרא תהום. ורוח אלקים מרחפת, היינו בשעת ישיבה על המשבר שאז קרוב למיתה יותר מלחיים, כדאיתא (בגמ') (ויקרא רבה פרשה כ"ז,ז') ויאמר אלקים יהי אור, היינו כשנגמור הישועה בשלימות. ונא' חמשה פעמים יהי אור נגד חמשה הויות הנזכרים, והאחרון ויקרא אלקים לאור יום, היינו שנשלם כל המכוון לאשר ברא הש"י את העולם.

לפסוק ויאמר אלקים יהי אור וכו'. יש לדקדק הי' לכתוב ויהי כן כמי בשאר אמירות הגם שכאן הוא בדיבור אחד הלא גם אות אחד אין מיותר [בתורה] כן הוא ב' אותיות לבד [אבל אור הוא ג' אותיו'] פירשנו בעזרת אל כי תורה אור וידוע אמת יש לו רגלים פי' מוליד פרה ורבה כי ברא כרעא דאבוה וזה לשון רגלים ושקר אין לו רגלים ע"כ סירס את הזכר וכדאיתא בסבא פרשת משפטים ע"כ לא תקום פעמים צרה והקדושה תמיד מאיר ומתנוצץ ויש תורה שבע"פ ג"כ נקרא אור וזה יהי אור רמז לתורה שבכתב ויהי אור עוד תורה שבע"פ: