פענח רזא
וינגע ה' את פרעה וגו', הקשה ר"י קרא מה זה ואמאי הכהו הש"י מבלי שהתרה בו תחלה כאבימלך לומר הנך מת וגו' ושוגג הי', וי"ל שתחלתו הי' שוגג אבל סופו מזיד כי הקב"ה גילה לו, דאל"כ איך אמר ועתה הנה אשתך מנא ידע, דא"ל ששרה הגידה לו להנצל מעבירה שהרי אברהם צוה עלי' אשר לא תגיד, אלא שהש"י הודיעו והתרה בו ואעפ"כ ותוקח האשה בית פרעה ואח"כ וינגע וגו', מה"ר משה:
פענח רזא
(ועי"ל דכאן כתיב ותוקח האשה וגו' שתקפוה פתאום בע"כ ולקחוה במהירות ובהלה לרוב שיטוף הזמה ותאוה שהיתה בו ולא כתיב וישלח ויקח כאבימלך דאלו התם בהמשך זמן ומתון ביקש אותה ע"י שלוחים כדרך פתוי ורצון שתתרצה לכך אבל לא רצה כלל לכופה ולתקפה שזהו וישלח וגו' ויקח וגו' שלקחה בדברים והבטחה גמורה שעשה לה שלא תדאוג להכרח וכפי' מלבא אלי' וכן מוכרחים אנו לומר, דאל"כ איך כתיב שם אחר ויקח וגו' מהיכן הי' שהות וריווח אחר שכבר היתה אצלו לשיחלום לו ויתרה בו ואיך לא שלט בה קודם לזה, אלא שלא עלה על לבו לעשות שלא מרצונה ועדיין לא נתרצית והוא לא הי' שטוף זמה כפירש"י על מ"ש קח ולך, ואלו באבימלך כתיב הנה ארצי לפניך וא"כ שם הי' מקום להתרות וגלוי הי' לפניו ית' שההתראה תעשה פרי משא"כ כאן בפרעה שראה הוא ית' אותו בהול ומהיר לעשות בתקיפה וחזקה וגלוי היה לפניו שלא יועיל בהתרות בו ולא היתה שום תרופה אפשרית כי אם לנגעו תיכף מקודם, ולכך לא כתיב כאן ולא קרב אליה וגו' כאבימלך ונכון הוא):
רש"י
וינגע ה' וגו'. בְּמַכַּת רָאתָן לָקָה, שֶׁהַתַּשְׁמִישׁ קָשֶׁה לוֹ (בראשית רבה):