ישמח משה
או יאמר בי אדוני וגו' כי כמוך כפרעה (בראשית מד יח). כי הנה דרשו במדרש (ב"ר צ"ג ו') כי כמוך כפרעה, כלומר אהרוג אותך ואת אדוניך. ועוד דרשו (ב"ר צ"ג ו') זקנתו של זה על ידי שמשכה פרעה לילה אחת לקה בנגעים (בראשית יב יז), הזהר שלא ילקה אותו האיש בצרעת, עיין שם. ולהבין זה, נקדים דברי הרמב"ן (ריש פרשת וישלח), וז"ל: נכתבה פרשה זאת להודיע כי הציל הקב"ה את עבדו וגאלו מיד חזק ממנו, ושלח מלאך ויצילהו. ולמדנו עוד שהוא לא בטח בצדקתו, והשתדל בהצלה בכל יכלתו. ויש בה עוד רמז לדורות כי כל אשר אירע לאבינו עם עשו אחיו, יארע לנו תמיד עם בני עשו, וראוי לנו לאחוז בדרכו של צדיק שנזמין עצמינו לשלשת הדברים שהזמין הוא עצמו, לתפלה, ולדורן, ולהצלה בדרך מלחמה לברוח ולהנצל, עכ"ל. והיוצא מזה דמה שיכול להיות בהשתדלות, לא עביד קב"ה ניסא למגנא, אמנם אם משתדל כפי כחו, אחר כך הקב"ה עוזרו בדרך ניסי. ועל פי זה יתבאר הפסוק גם ה' יתן הטוב וארצינו תתן יבולה. כלומר דשניהם כאחד טובים, גם ה' יתן הטוב האמיתי, וארצינו תתן יבולה גם כן, והוא על ידי (תהלים פה יד) צדק לפניו יהלך וישם לדרך פעמיו, והבן. והנה מי שמרבה שלום ואף על פי כן קמים עליו בעלי חצים, וכי ידבר שלום המה למלחמה, אז כיון שהוא עושה את שלו, שוב אין לו לפחוד כלל כי בודאי יעזרהו השי"ת. ועל פי זה תבין מאמר יהודה כי הוא גם הוא דרך בדרכי האבות, ועתה ראה שאין לו שוב שום השתדלות, רק שידבר באזניו ועליו לעשות את שלו, ואם לא יועיל בודאי יעזרהו השי"ת. וזה שאמר הכתוב בי אדוני, ר"ל בי תולה רק זה ידבר נא עבדך דבר באזני אדוני, שאין לי עוד שוב שום השתדלות אחר להנצל בטבע רק זה, ואל יחר אפך, ר"ל כי אם יחר אפך ולא ישאר לי אזי שוב שום השתדלות, אז כי כמוך כפרעה סופך ללקות כפרעה, שיעזרני השי"ת בדרך ניסיי, והוא נכון בס"ד.
אגרא דכלה
וינגע י"י וגו' (בראשית יב יז). במכת ראתן לקה שהתשמיש וכו'. דייק מדסיים מפסוק "אשת "אברם, דמשמע שהרגיש על ידי המכה שהיא אשת אברם, ועל כן אין מניחין אותו לשמש עמה. וז"ש רש"י תיבת וגומר, ר"ל תגמור כל הפסוק, ומרומז בו שבמכות ראתן לקה שהתשמיש קשה לו (ב"ר פמ"א ב'), ודוק נ"ל: על דבר שרי. על פי דיבורה. דהוה ליה למימר "בעבור שרי, אלא על כרחך פירושו על פי דיבורה:
אגרא דכלה
ואף שרה צוחת ואומרת רבש"ע וכו', א"ל הקב"ה וכו' אני אעשה בהן דוגמא, (ר"ל דוגמא ודומה מה שאעשה אחר כך לבניך נסים, ואביא עליו מכות נ"ל), דכתיב (בראשית יב יז) וינגע י"י את וכו' על דבר שרי, ר"ל על ידי דיבורה שהתפללה להש"י, ונשמע תפילתה לפניו ית':