מדרש לקח טוב
אשר נשבע לאבותיך. היכן נשבע, באברהם כתיב ביום ההוא כרת ה׳ את אברם ברית לאמר (בראשית טו יח), ביצחק כתיב גור בארץ הזאת ואהיה עמך (שם כו ג), ביעקב כתיב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה ולזרעך (שם כח יג), ואם תאמר הלא אין כתוב כאן שבועה. תשובה כתוב בישעיה כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי (ישעיה נד ט), היכן נשבע ולא יהיה עוד המים למבול (בראשית ט טו), ומדלאו שבועה, הן נמי שבועה.
דברי אמת
ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר כו'. לכאורה אינו מובן מנהר מצרי' עד הנהר הגדול. זה אינם מצריו של ארץ ישראל. ועוד דקני כו' יהי' לעתיד למה מתחיל מהם. ולפי הפי' שקאי על עמון כו' ניחא שהם לקחו קודם. (ונראה דהנה כתיב כימי צאתך מארץ מצרים כו' דזה אמרנו כמה וכמה פעמים דהקדושה והטובה לישראל שהי' פעם אחת נקל לבא עוד כל פעם משא"כ צער לא תקום פעמים צרה. גם המן ויועציו ידעו זה דוק. שע"כ לא רצו בשאר חדשים. והנה יציאת מצרים הי' גאולה כוללת כל ארבע גאולות של ד' מלכיות שהכל הי' במצרים וגם שם הי' גאולה שלימה שלא נשאר שם שום ניצוץ וזה וינצלו את מצרים וזה הי' שורש לגאולה אחרונה כ"א שזה הי' במצרים ואז תהי' מכל העולם. וידוע שהגלות הי' להוסיף גרים הם נצוצות. וזה י"ל מנהר מצרים לשון תופע עליו נהרה. הוא אור של מצרים הוא הגאולה ובירור כל הנצוצות דשם והקיבוץ וזה ג"כ לשון נהר כמו ונהרו אליו כל הגוים. עד הנהר הגדול נהר פרת. פי' האור והקיבוץ הגדול הנקרא בשם פרת לשון הוספה כנ"ל:
דברי אמת
ביום ההוא כו' לאמר לזרעך נתתי. פי' לאמר ולגלות הוא נתתי כו' אפשר לפרש על ארץ דלמטה דהי' הפסק בנתיים עד ביאת משיח דעל ארץ עליונה דהוא ירושה הוא סוד ואין לומר ולגלות בכריתות בריח על זה: