Chasidut על בראשית 15:18

ואכן עוד זאת אעשה אשר וגאלתי אתכם בזרוע נטויה ובשפטים גדולים והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי את ידי לתת אותה לאברהם וגו'. כי זה אעשה לצד כריתת ברית עם אברהם אוהבי אשר לו אתן את הארץ ואתם בניו יורשיו ראויים אתם לנחול נחלת אבותיכם ועל כן ונתתי אתה לכם מורשה לירושת נחלת אחוזת אבותיכם, ולא יגרע עבור הגאולה הבטחת הארץ. וזה שכתוב אשר נשאתי את ידי כלומר כי זה אני כבר נשאתי את ידי ואמירתו של הקב"ה כאילו כבר עשויה כמאמר חז"ל (בראשית רבה מ"ד, כ"ב) בפסוק (בראשית ט"ו, י"ח) לזרעך נתתי וגו' מאמרו של הקב"ה הוא מעשה אתן אין כתיב אלא נתתי וכו', וכאילו כבר ישב בה אברהם בנחלה ואתם יורשיו ואין לי בה כי אם כמו פקדון שהניחו אבותיכם להחזיר לכם ירושת נחלתם. ודבר הגאולה זכיתם מצד עצמכם להיותכם בני ישראל בנים החביבים ששמרו פתחי פיהם ונעלו דלתותיהם מלהתערב בעם אחר. וכן עשה משה כאשר נצטוה וידבר משה כן אל בני ישראל כלומר שאמר להם כן שזכו לגאולה מצד היותם בני ישראל, והבטחת הארץ עבור ירושת אבותיהם. אבל ישראל שהיו נדכאי רוח כל כך והיו יודעין שנכנסו בשערי טומאה לא שתו לבם לזאת שהקב"ה יעשה איזה דבר בזכותם רק אמרו שבטוחים אנחנו בחסדי המקום אשר לא בזה ולא שקץ ענות עני (תהלים כ"ב, כ"ה), וראה באנחתינו ובעבודה הקשה אשר עלינו ובזה ריחם ה' עלינו וחפץ לגאלינו.

אף גילה לפניהם לפעמים טפח מן צורות ותוארי מדרגותיו, איך כשאומר מן העולם ועד העולם אתה אל, ממש רואה העולם והעולם והוא ית׳ מלא מהם, וכשאומר ״זה אלי ואנוהו״ מרגיש או רואה אותו ית׳ המדבר אליו לנוכח וכדומה, וגם מענינים יותר גבוהים שלמעלה מהשגתינו, כפי הרבי וכפי החברייא, עמהם דיבר. ולא את דבריו בלבד אשר דיבר שמעו, רק גם את נפשו אשר יצאה בדברו אליהם, הרגישו, עד שגם הם מעין ראיותיו ראו ומן התלהבותו נתלהבו. וכשנתקרבו יחד אז התחילה עבודה של עצמיות הרבי בהם, והם בו בהתחברותם זה עם זה, כנ״ל, עבודה אשר בלתי נחקקת בספר. הרבה אור מאשר הי׳ טמון בהרבי נתגלה גם לו וגם להם, אף בשפע אור חדש נשפעו, וכולם עלו ונתעלו בכל פעם יותר, עד שברבות הימים עלו אל גדלות קדושתם שעלו. והאם אפשר לשער את הפעולה אשר נתפעל אברך חסיד כשבא אל הרבי ונכנס אל החברייא קדושה זו, ואיך התפלל גם הוא ושר שירות ותשבחות, לד׳ הנמצא כ״כ גלוי ללבם, מוחם וכל עצמותם, יחד עם עבדי ד׳ כהני אל עליון אלו.

ונ"ל משום דבברית בין הבתרים משמע דעל תנאי כי גר יהיה זרעך ניתן להם הארץ, שהרי תיכף לבשורת הארץ נאמר כי גר יהיה זרעך וגו', ואחר כך (בראשית טו טז) ודור רביעי וגו', ואחר זה נאמר (בראשית טו יח) ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וגו', ואם כן לא ניתן רק לאלו שקיימו התנאי, ואם כן הם שלא קיימו התנאי אין להם כלום, ואין זה ענין לפרעון שטר חוב כלל, והבן. ומיהו לפי זה יש להם טענה על פי דין תורה, ומה שטוב להם יחזיקו בדין תורה, דהא קיימא לן בגיטין (דף כ"ג:) ובקדושין (דף מ"א:) דאין שליחות לנכרי, דכתיב (במדבר יח כח) כן תרימו גם אתם, מה אתם בני ברית וכו', דהיינו שאין נעשה שליח. והנה התוספת כתבו בקדושין (דף ג' ע"א) ד"ה ואשה בפחות משוה פרוטה וכו', דאם נכרי קונה בחליפין, לא יכתבו העדים וקנינא, רק וקנה הנכרי, ועיין שם במ"ש זקני מהרש"א ז"ל בשם התוספת ישנים. והנה מבואר משם דגם כן אינו עושם שליח ואין שליחות כלל בנכרי, ואם כן לפי זה נ"ל ברור דאף אם מקנה לנכרי על תנאי, התנאי בטל והמעשה קיים, דהא איתא במסכת יבמות (דף ק"י ע"א), ובמסכת כתובות (דף ע"ד ע"א) חליצה מוטעת כשרה, משום דכל דבר דאפשר לקיימו על ידי שליח, מהני ביה תנאי, עיין שם. ואם כן לפי זה בנכרי דאי אפשר על ידי שליח, לא מהני ביה תנאי, ודוק. אך ממה נפשך נדחו, דאם נחזיק דיש להם דין נכרים לבני עשו משום דבנך הבא מן הנכרית וכו', אם כן בלאו הכי אין להם חלק כלל בארץ ישראל, דהא אינם מזרע אברהם ויצחק כלל, ואם לא יקבלו זה הכלל דבנך הבא מן הנכרית וכו', והם לפי דעתם מזרעם של אברהם ויצחק, אם כן אינם בכלל נכרים, דכבר יצא אברהם וזרעו מכלל בני נח מואת הנפש אשר עשו בחרן (בראשית יב ה) כמ"ש בתשובת מהרי"ט, אם כן הרי הם בכלל ישראל דאף על פי שחטא ישראל הוא (סנהדרין מ"ד ע"ב), ואם כן מהני בהו תנאי, ואם כן שפיר הוצרך לומר להם לאותו ענין כה אמר אחיך ישראל, ר"ל לפי דעתך שיש לך חלק בארץ ואתה מזרעו של אברהם ויצחק, אם כן הרי ישראל אחיך שגם אתה ישראל כמונו, ואם כן אתה ידעת את כל התלאה וגו', ואם כן אנחנו קיימנו התנאי לבדנו ולא אתה, וכיון שישראל אתה, הרי מהני בך תנאי לבטל המעשה, ודוק היטב.