מי השלוח
לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך הוא יירשך. וכמו שביאר כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה בשם תלמידי הבעל שם טוב זצללה"ה לאחר שהבטיח הקב"ה זאת לאברהם אבינו נאמר והאמין בה' ויחשבה לו צדקה, והקשו מה חידוש הוא שהאמין מאחר שבן שלש שנים הכיר את בוראו. אכן, יען שאברהם אבינו ע"ה לא בא להכרה זו רק ע"י חקירה, הבין שהש"י הוא בעל העולם ומנהיגו. ומצד תפיסתו ראה שאברם אינו מוליד, ואח"כ כשאמר לו הקב"ה מאי דעתך דקאי צדק במערב מהדרנא ומוקימנא ליה במזרח כמו שאיתא בש"ס (שבת קנ"ו.), ובאם אברהם אבינו ע"ה היה מחשב לעצמו אז איזה כח, היה מקום לו לאמור אחד משני דברים, או שלא להאמין יען שבתפיסתו רואה היפך מזה, או היה יכול לומר מה שאני רואה עתה בתפיסתי גם כן אינו אמת, או מה שחקרתי בתפיסתי מי הוא בעל הבירה עד שבאתי להכרה זו שהשי"ת הוא בעל הבירה, גם זה ח"ו אינו אמת. ומזה שהאמין בה' בהבטחה זו מוכח שאברהם אבינו ע"ה לא חשב לעצמו מכל עבודתו שום כח, ואף שלא הבין בתפיסתו איך יתקיים הבטחה זאת, אבל האמין שבכוחו ית' ברגע אחד ליתן לו תפיסה אחרת, שיכיר בתפיסתו שיוכל להוליד. וזה שהאמין בה' ולא חשב לעצמו שום כח והתבטל כל תפיסתו להשי"ת, חשב לו לצדקה שעשהו הקב"ה צינור שיהיה שביל שכל ההשפעות ילכו דרך זה.
(תפארת יוסף סנהדרין ק"ח: ד"ה אמר ב')
(תפארת יוסף סנהדרין ק"ח: ד"ה אמר ב')
רמב"ן
והנה דבר ה' אליו לאמר לא יירשך זה בעבור היות לו הבן היורש אחרי זקנתו לא הבטיחו רק על הירושה שלא ידאג כי זרעו יירשנו וטעם והנה דבר ה' אליו כי עוד בפיו והנה בן ביתי יורש אותי ובא אליו פתאום דבר השם לאמר לא יירשך זה: