Musar על בראשית 15:4

וזהו ענין בברית בין הבתרים אשר כרת י"י עם אברהם אבינו ברית, והיתה שעת חדוה ובשרו על גלות מצרים. אלא היא הנותנת, וכל ענין אברהם אבינו שפחד שירשנו העבד, אמר הקב"ה (בראשית טו, ד) לא יירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך. וזהו ישראל עבדי י"י. וכדי שעבודתם יהיה זך בלי שמרים אז לטובת עבדי פרעה, וכשנזדככו אז זך וטהור עבדי י"י ולא עבדי פרעה. ועל זה נאמר (תהלים קיח, כא) אודך כי עניתני ותהי לי לישועה, והרע הוא טוב, ועל כן המרור הוא חסא, כי העבדות שררה היא, ומעלתינו הגבוה מעל הגבוהים היא עבדי י"י:

וזהו סוד (מגילה טז, ב) ששלח יוסף לאביו יין ישן שדעת זקנים נוחה הימנו, מבואר בזוהר במקום אחר כי היין מורה על תוקפא דדינא, וי"ג ווי"ן נאמרו ביין של נח ושמן שהוא בנחת מורה על הרחמים. והכוונה, כי יוסף רמז לאביו שאל ירע בעיניו ברדתו אל מצרים לגלות, כי זהו יין ישן שדעת זקנים דהיינו אברהם ויצחק היה נוחה מזה. יין ישן עולה ת"ל, כמו שכתוב (שמות יב, מ) ומושב בני ישראל אשר ישבו וגו' ת"ל שנה. אבל אברהם אבינו היה השורש שבחר בעבדות, והקב"ה כרת אתו ברית (בראשית טו, ד) לא יירשך זה, רצה לומר זה העבד דהיינו אליעזר, כי אם העבד אשר יצא ממעיך כדפירשתי לעיל באורך, ועבדי פרעה הקליפה לפרי עבדי יי' סוד הדביקות ביהו"ה, ואברהם סוד בהברא"ם באברהם ונברא לעבדה ולשמרה. ובאברהם אבינו כתיב וישמור משמרתי כדלעיל, על זה הוא סוד מצה שמורה. וכן אברהם אבינו היה נזהר במצות עד שאפילו לוט למד ממנו:

וזהו שרמז הש"י לאברהם אבינו (בראשית טו, ד), כי לא ירשך זה כי אם אשר יצא ממעיך. כי אברהם אבינו נתירא שעבדו זקן ביתו ירש אותו. אמר לו הקב"ה, לא ירשך זה, כלומר עבד זה לא ירשך, כי אם העבד אשר יצא ממעיך, זהו (ישעיה מד, כא) ישראל עבדי אתה: