מדרש לקח טוב
באלני ממרא. שהמרה פנים באברהם. שבשעה שאמר לו הקב"ה לאברהם ואתה את בריתי תשמור (בראשית יז ט) נמלך בשלשה בעלי בריתו דכתיב ענר אשכול וממרא והם בעלי ברית אברם (שם יד יג). אמר לו ענר כבר אתה זקן בן מאה שנה ואתה רוצה לצער עצמך. א"ל אשכול מה אתה הולך וממאס עצמך בין שונאיך. א"ל ממרא אי כן לא עמד לך אלהיך. הלא בכבשן האש. ברעבון. במלכים. והדבר הזה שאמר לך עשה אותו מהרה אל תעכב. אמר הקב"ה אתה נתת לו עצה לימול. חייך שאיני נגלה עליו אלא בפלטין שלך. הה"ד וירא אליו ה' באלני ממרא.
תיבת גמא
בפסוק ואתה בריתי תשמו' וערל זכר אשר לא ימול בשר ערלת"ו ונכרתה כו'. בפ' תזריע ערלתו לא ספק לדחות שבת משא"כ בב"נ למה כתיב ערלתו לכאורה לומר ספק א"צ לימול וגלי קרא בב"נ ספיקו לקולא מ"ה אף למ"ד ספק מ"ה אסור לישראל ועיין פ' נח אי ספק אמ"ה מותר להושיט לב"נ ועיין בראב"ע ורמב"ן ערלתו מוכרת יע"ש. וי"ל למעט מכרת בספק הא חייב למול א"ע ודוחק. וב"נ זיי"ן מצות נהרג אף מילה ודינין בכלל אף דשוא"ת הוא עיין ר"מ ה' מלכים פ"ט ב"ק אין נהרגין ושכם נתחייבו שלא דנו יע"ש מ"מ בלא עד כרת ומיעטה קרא בספק דאין חייב כרת.
מי השלוח
ויאמר אלהים אל אברהם ואתה את בריתי תשמר אתה וזרעך אחריך לדרתם. הענין שלא קיים אברהם מצות מילה קודם שנצטוה כמו שמצינו בגמ' (יומא כ"ח:) קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, אכן כל המצות המה שמירה לאדם שילך כפי אשר עשה אלהים את האדם ישר ולא יטה לצד אחד רק ילך בדרך הממוצע, כי באם יהיה משוקע בדבר אחד אזי ישנה את דרך הישר ויסור ממנו, לכן קיים אברהם אבינו כל המצות קודם שנצטוה עליהם, אבל מצות מילה הוא שהאדם יתקן בריאת השי"ת שנברא בחסרון, לכן קודם שנצטוה לא היה יכול מצדו לשנות ולתקן בריאת השי"ת כי היה דומה חלילה כאומר כמה מכוער כלי זה שעשית, לכן הראה לו השי"ת לידת ישמעאל כי גם בלידתו קיים רצון השי"ת, כי אצל אברהם אבינו לא היה שום דבר רשות, רק כל פעולותיו עשה כרצון השי"ת, ואח"כ ראה שמעשי ישמעאל אינם טובים ומזה הבין שבמכוון הציב השי"ת חסרון שהאדם יתקנו ויהיה נקרא על שם האדם, ומזה הבין שנמצא מקום למצות מילה, וזה לא ראה עד שישמעאל היה גדול בן י"ג שנה, ותיכף כשהבין שיש מקום למצות מילה האיר לו השי"ת ונתן לו המצוה תכף במאמר מפורש, שכן רצונו שיתראה פעולות אדם ויגיע כפיו יאכל.