בעלי ברית אברם
למה זה צחקה שרה וגו׳. משמע שהקפיד על שחוק שרה ולא על שחוק אברהם ומה טעם. אמנם הענין לפי שידוע שהשומע בשורה טובה וצוחק הוא על א׳ משני פנים או אם הוא מאמין הוא שוחק מתוך שמחה ואם אינו מאמין שוחק על דרך לעג. והנה אברהם האמין ולזה תרגם וחדי לשון שמחה אמנם שרה שלא האמינה תרגם וחייכת שרה לשון לעג והיתול והטעם לפי שאברהם שמע הבשורה מפי הגבורה האמין. אמנם שרה שלא שמעה אלא מפי המלאך לא האמינה שאין האדם חייב להאמין אלא לדברי האל ית׳. והנה אומרו ואדוני זקן באות וא״ו הנוספת לרמוז שכוונה לומר אנכי זקנתי וגם אדוני זקן וכן הענין בפסוק שאמר ואני זקנתי שנכתב באות וא״ו הנוספת לרמוז בכוונה באומרו ואדוני זקן וגם אני זקנתי באופן שב׳ הכתובים צודקים. וזשרז״ל (יבמות ס״ה) מותר לשנות מפני השלום ר״ל שצריך לומר האמת. אמנם בשינוי לבד. וז״ש שעם היות שב׳ הכתובים אמתיים עכ״ז יש שינוי ביניהם שבפסוק ואדוני זקן נרמז זקנת שרה בדרך נסתר וזקנת אברהם בנגלה ובפסוק ואני זקנתי נרמז זקנת אברהם בדרך נסתר וזקנת שרה בנגלה עפ״ז מותר לשנות מפני השלום. ואופן התרעומת על שרה הוא אומרו היפלא מה׳ ר״ל שאם היתה שרה שומעת מילוד אשה ואינה מאמנת ניחא לפי שילוד אשה אפשר לשקר לפי שחומרו מתעהו לדבר שקר שיחשוב שיוכל ליסתר מפני האל ית׳ שאינו שומעו. אמנם המלאך שהוא רוחני א״א לשקר שיודע בודאי שאין מי שיכול ליסתר מפניו ית׳ וז״ש היפלא מה׳ דבר. ר״ל שהמלאך יודע שא״א להתכסות דבר מלפני הבורא. ולכן אין ראוי לשרה לכזבו ולבלתי האמין לו לפי שהוא מוכרח לדבר אמת. מסכ״י:
חתם סופר
*למה זה צחקה שרה וגו' ותאמר לא צחקתי כי יראה ויאמר לא כי צחקת, יש לפרש עפ"י מ"ש הרמב"ן דאע"ג דגם באברהם כתיב ויצחק ויאמר הלבן מאה וגו' אין זה לשון שחוק והיתול אלא לשון שמחה דצחוק ב' לשונות במשמע, אלא מדכתיב בשרה ותצחק שרה בקרבה משמע לשון היתול עיי"ש ולפמ"ש התוס' פ"ק דר"ה דמה שאמר הקב"ה לאברהם אבינו למועד אשוב אליך הי' בחג הסוכות ולמועד היינו מועד הראשון היינו פסח הבא ומלאכים היו אצלו קודם זה בפסח העבר ואמרי' סוף יומא בעשה עבירה ועשה תשובה מאהבה נעשים מעבירות זכיות וכיון שבין מעשה המלאכים לאמירת השי"ת לאברהם אבינו הי' יה"כ ומסתמא עשתה שרה תשובה מאהבה נעשה מצחוק שהוא שחוק, צחוק שהוא שמחה ולכך המתין הקב"ה לומר לאברהם עד שנתהפך לטובה שלא רצה לדבר בגנותה, ולכך כשאמר לו הקב"ה למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר וגו' ותכחש שרה לאמור לא צחקתי היינו בדרך היתול כדמוכח הענין וע"ז אמר לה אברהם לא תצטרך לירא כי צחקת ונתהפך לצחוק בלשון שמחה:
בעלי ברית אברם
האף אמנם אלד ואני זקנתי. ר״ל באומרו האף אמנם וגו׳ היל״ל האף אלד מהו אמנם ועוד מהו לשון אף המוסיף. וי״ל שמלת אף מוסיף על הווסת והעיבור שנזכר כי יש זקנות שיש להן וסת נדות ועיבור אבל לא יצא לידי גמר עד שתלד בזמנו. לזה אמרה אע״פ שיש לי עדנה זמן וסת ועידוי מ״מ וכי אפשר שיהיה כפועל עת הלידה זה א״א להאמינה וז״ש אמנם לשון אמת ואמונה כלומר וכי יאמן דבר זה לשומעו ולזה הקפיד עליה האל ית׳ ולא הקפיד על אברהם שנאמר ויפול אברהם על פניו ויצחק ויאמר בלבו וגו׳ ששם כפי הטבע הוא אומר ותמה אבל מ״מ הוא מאמין בהש״י שיעשה ככל נפלאותיו. אמנם כאן לא האמינה ולזה הקפיד עליה. הרס״ו זללה״ה: