מדרש לקח טוב
וכל שיח השדה טרם יהיה בארץ. זה היה ביום השלישי כתב וכל שיח השדה. וכתיב ויצמח ה' אלהים מן האדמה (בראשית ב ט). א"ר חנינא להלן לגן עדן. וכאן ליישובו של עולם.
מי השלוח
ויצמח ה' אלקים מן האדמה כל עץ נחמד למראה וטוב למאכל ועץ החיים בתוך הגן ועץ הדעת טוב ורע. בזה הפסוק נרמז ד' אילנות, נחמד למראה הוא נגד צדיק שעוסק במצות ומע"ט שהם לו לבוש הדר נגד בני אדם ג"כ, כגון נתינת צדקה ושמירת הברית וזה יקרא תפארת לעושיה כמו שמבואר במקומו. וטוב למאכל היינו מי שאינו הדר כ"כ על לבושו מפני שאינו צריך לחזק את עצמו כ"כ במצות ומעש"ט מחמת שהוא טוב מאד בעצמותו, וזה יקרא תפארת לו מן האדם, היינו שבתוכו ובצורת אדם שלו הוא טוב ויפה. ועץ הדעת היינו מי שהוא בספק תמיד איך הוא רצון הש"י והוא נגד כל האיבעיות שבגמ'. ועץ החיים הוא תשובה אמיתיות שמרפאות את הקודם. וכנגד כל ארבע אילנות האלו יש ארבע נהרות המשקים אותם, נהר פישון הוא משקה את העץ הטוב למאכל, כי פישון הוא לשון רב והתפשטות, ומי שהוא טוב בשורשו מותר להתפשט את עצמו כי כל מה שעושה הוא רצון הש"י, הוא הסובב את כל ארץ החוילה אשר שם הזהב. ונהר גיחון משקה העץ נחמד למראה, כי גיחון הוא מלשון צניעות הולך על גחון שאינו ניכר הלוכו, היינו צדיק על לבושו. והוא הסובב את כל ארץ כוש, הוא מי שאינו בשלימות בעומק לבו עוד וצריך לחזק את עצמו במצות ומע"ט בכדי שיצא ממנו הפסולת. והנהר השלישי הוא חדקל הוא משקה את עץ הדעת טוב ורע, כי חדקל הוא לשון (בראשית רבה פרשה ט"ז,ז') חד וקל כאדם ההולך בגשר ונוטה לכאן ולכאן לפול, כעין הבעיות שבגמ'. הוא ההולך קדמת אשור היינו נגד התקופות כי אשור הוא לשון תקופות בעבור כי עומד בספק אם לעשות או לא וקיי"ל כל ספיקא לחומרא. ונהר פרת הוא משקה את עץ החיים כדאמרינן בגמ' (בכורות נ"ה:) הוא פרת דמעיקרא כי הוא נגד בעלי תשובה, ותשובה מרפאת את הקודם היינו החסרון שיש לאדם מיום הוולדו, ופרת הוא הנהר הראשון היוצא מעדן כדאיתא בבכורות והיינו תשובה שמגיע למקורו הראשון.
חתם סופר
ועץ הדעת טוב ורע לפי דעת רז"ל הי' מותר לו עץ הדעת ביום שבת אלא שהאכילתו בוסר פי' קודם זמנו וכן הסברא נוטה לא לתוהו בראו פי' לא לחנם נטע הקב"ה אילנות האלו בתוך הגן אם הפירות אסורים לעולם אע"כ הי' מותר בזמן מן הזמני' וקבלו חכז"ל שאלו המתין עד שבת הי' מותר בו, ונ"ל להסביר בעזה"י עפ"י מ"ש רמב"ן עץ הדעת טו"ר ר"ל שע"י אכילתו נולד לאדם הבחירה והחפץ וקודם לכן הי' עובד ה' בטבע מזגו ולא הי' חפץ כלל על זה, והנה מובן כי זה כל האדם להיות בעל בחירה ויבחר בטוב ובחרת בחיים, אבל אם אין לו חפץ אין מקום לשכר ועונש אך אם שורש אדם מנעוריו בנוי על יסודות רעועים עפר מן האדמה נוטה לבהמיות אם יהי' לו בחירה קרוב להפסד שיבחר הרע לו וימאס בטוב לו הוי אומרי' לרע טוב ולטוב רע וקרוב להפסד מן השכר ע"כ רצה הקב"ה שלא יאכל מן העץ בעש"ק עד כניסת שבת אז הי' זוכה לנשמה יתירה הקדושה ביתר שאת ואז אם יאכל ויכניס בו כח חפץ והבחירה יהי' יסודו בנוי על יסוד קודש ושוב לא יסור ממנו בחירה הטובה אפי' אחר שבת כי הכל הולך ונמשך אחר היסוד שהבנין בנוי עליו אך הנחש השיא לאכול קודם שבת בעוד שעפרורי' גשמיות גבר עליו ע"כ תחלת יסוד בנין בחירתו לא טובה הי' והרי הוא קרוב להפסד מן השכר: