בן איש חי
והאיש משתאה לה נ"ל בס"ד ע"פ מ"ש הגאון חיד"א ז"ל בפתח עינים סגולה להנצל מעין הרע לעשות ה' של כסף גם המנהג לומר חמשה כנגד בעלי עיה"ר להנצל ע"ש והוא היו עמו אנשים וראים אותה וחש פן יטילו בה עיה"ר בראותם יופיה וחכמתה וזריזותה ודרך ארץ שלה לכך שם לה בכונה שלו אות ה"א לשומרה מעיה"ר וז"ש משתאה לה תיבת משתא"ה קרינן בה שם את ה' לה או יובן בס"ד כי היא אותה שעה היתה חסרה ה"א ולכן כתיב תיבת נערה בפרשה זו נער חסר ה"א וכמ"ש בזוה"ק כתיב נער וקרינן נערה עד דלא קבלת דבר היא נער ולאחר דקבלת דבר נערה ע"ש והוא ע"י כונה שלו עתה המשיך לה אות ה"א למתק הדינים שלה ולז"א משתאה לה שם את ה' לה או יובן בס"ד ע"פ מ"ש הרב הקדוש מהרש"ם בלקוטי שושנים בפ' גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי אתה עמדי שיש שם קדוש הנקרא אתה שכותב המלאך על מצח הצדיק בהיותו הולך בגיא צלמות לברר משם נשמות ובזה השם של את"ה יהיה לו שמירה שלא יהיה ניזוק ע"ש ועתה ראה אליעזר שאותו מקום מלא עע"ז ורק צדקת זו ביניהם לכך נחשב אותו מקום גיא צלמות וצדקת זו שהוא לוקח אותה משם עתה הוא זמן הבירור של נ"ק שצריכה לברר מהם כשתלך מאתם לכך כיון להמשיך לה שמירה מן שם אתה ולז"א והאיש משתא"ה לה קרינן בה שם את"ה לה ועוד מחריש לדעת מחריש לשון התחכמות כמו החרש והמסגר ר"ל שהיה מתחכם ג"כ בכונתו להמשיך לה הארה מן הדעת להצלחת החיבור:
דגל מחנה אפרים
והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא הוא ע"פ שראיתי בכת' יד קודש הרב הגאון מוה' יעקב יוסף הכהן בשם אא"ז זללה"ה סוד א"ב וכו' ואיך שצריך לעשות בכל תיבה הכנעה והבדלה והמתקה ר"ל כי דיני דש"ך ופ"ר הרמוז בתיבת אדני שפתי תפתח בתפלת י"ח הכוונת שיש שם צריך לכוין בכל תיבה ודיבור להמתיק הדינין וכו' עיי"ש וזהו מרמז והאיש משתאה אותיות אשת מה וזהו ר"ת אדני שפתי תפתח וצריך עוד לבאר זה בעזרה"י והמש"י:
חתם סופר
*ואמרה שתה וגם לגמליך אשקה וגו', ותאמר שתה אדוני וגו' ותאמר גם לגמליך אשאב וגו', והאיש משתאה לה מחריש לדעת וגו' וקשה כיון שראה שהיא עשתה כאשר עשה סימן לעצמו למה לא השתחוה לה' מיד ונראה דבאמת לא עשתה כדבריו שהוא אמר שאם תאמר לו שתה וגם לגמליך אשאב וגו' והיא לא אמרה לגמרי כן אלא מעיקרא נתנה לו לשתות ושוב כשכילה לשתות אמרה גם לגמלך אשאב אלא דאפשר דמדעת וסברא אמרה כן דהנה המג"א בסי' קס"ז הביא להקשות מבעל ספר חסידים מכאן, על הא דאמרי חכז"ל אסור לאדם לאכול עד שיתן לבהמתו וכאן שתה הוא תחילה ובס"ח המובא שם רצה לחלק בין אכילה לשתי' מיהו משום האי קושיא אינו מוכרח דנראה הסברא כמ"ש האלי' רבה שם דוודאי האדם בעצמו צריך להקדים בהמתו אבל אדם אחר הנותן לחבירו בוודאי צריך להקדים האדם לבהמתו וא"כ יש לומר דהיא בהשכל ובדעת לא רצתה לומר לו מיד שתה וגם לגמליך אשאב דכיון דכבר הבטיחה לו כן ובמתנה מועטת בדברים בעלמא הוי כקנין עיין ב"מצ מ"ט והוי כשלו ומחוייב הוא להקדים בהמתו לכך השכילה היא ולא הודיעתו מעיקרא שרוצת לשאב גם לגמלים עד ששתה הוא ולעולם גם היא רצתה מיד לומר לו וגם לגמלך אשאב ונתאמת סימנו אמנם בזה גופא הי' אליעזר מסופק אם עשתה כך מכוונה זאת כנ"ל, או שבאמת לא נתאמת סימנו אמנם מסוף דברי' נראה שגם היא ידעה הדין דחייב להקדים הבהמה דהרי סיימה גם תבן גם מספוא רב עמנו וגם מקום ללון והקדימה הבהמה נראה שידעה הדין וא"ש שלעיל עשתה זה בחכמה ולכך מעיקרא האיש משתאה מחריש לדעת ההצליח מכח ספק הנ"ל אבל כששמע סוף דברי' ויקוד האיש וישתחוה כדלעיל: