Chasidut על בראשית 24:21

התורה ניתנה בכל לשון שנאמר (בראשית כד, כא) והאיש משתאה לה מחריש וגו' (ירושלמי ר"ה פ"א ה"ח) הענין הוא כי ידוע באורייתא ברא קב"ה עלמא (זח"א ה) וכולם יש להם חיות מהתורה וכל אומה ול' יש להם אחיזה גם כן בתורה על דרך שאמרו רבותינו זכרונם לברכה (מנחות לד א) והיו לטוטפות ט"ט בכתפי שתים פ"ת באפריקי שתים וזהו חיות של אומה ההיא התלויה בתורה וזה נתבאר במקום אחר באורך ואפילו כל הנבראים יש להם חיות מהתורה ולכך ויקרא האדם שמות לכל הבהמה שידע אותיות שהם חיותו של המין ההוא שבו תלוי וקרא זה השם וכן כל אדם הנק' בשם הוא חיותו והנה הקב"ה אומר מי מושל בי צדיק הקב"ה גוזר גזירה והוא מבטלה (מו"ק טז ב) האיך מבטל הענין הוא שהקב"ה חפץ חסד הוא רק מפני המקטריגים שעומדים ומדברים קטיגוריא נגזר איזו גזירה וכשבא הצדיק ומתדבק אל התורה ואל התפלה ומקשר הדבור להשם אין להמקטריגים שום דבור. כי הקב"ה מסר הדבור שלו היא התורה לבני ישראל רק כשישראל עוזבים אותה ניתן דבור בפיהם. ותיכף כשישראל לוקחין הדבור לעצמם אין להם שום דבור ונתבטל הקטגוריא והנה אלה תולדות השמים והארץ בהבראם (בראשית ב, ד) באברהם ועד אברהם היה הסוד תוהו כנרמז בר"ת הפסוק עד שבא אברהם שהוא מדת החסד ונתעורר חסד למעלה כי על ידי אתערותא דלתתא וכו' ונתקיים העולם נמצא על ידי אברהם שעורר מלמטה מדת החסד נתעורר למעלה מדת חסד וזהו חקיקה ראשונה ואח"כ היה יצחק חקיקה ב' כי מדת החסד הוא בלי גבול אפילו למי שאינו ראוי ונמצא אין זה קיום העולם. ולכן הוצרך מדת יצחק שהיא מדת הדין לעכב ולצמצם החסד וליתן גבול והיא בחינת היראה הנותנת גבול עד פה לבא. אך איך יתוקן זה כי אברהם הוא מדה של חסד ויצחק הוא מדת הדין המעכב וכ"א בפני עצמה הוא ואיך יגרום שאברהם יתצמצם במדתו. לכן צוה הקב"ה שיעקוד את יצחק בנו ונמצא הוא אכזריות ונכנס בו מדתו של יצחק לעכב החסד קצת אך עדיין יש לו תשלומין במדת יעקב כי אברהם הוא חסד בלי גבול ויצחק הוא המעכב לגמרי והראיה שהיה בדעתו ליתן כל הברכות לעשו שלא יהנה יעקב מעולם הזה כלום ויעקב איש תם שלימו דכלהו שהוא מקבל מן שני המדות ומהם נולד מדת רחמנות לא כאברהם שהוא בלי גבול לא כיצחק שהוא להיפך אלא לרחם וליתן למי שראוי לרחם. נמצא יעקב נולד על ידי שני המדות אלו שנתחברו יחד ויצא מהם מדת יעקב וזה נקרא רבקה שממנה יצא יעקב מלשון רבותינו זכרונם לברכה (ב"מ ל ב) הכניסה לרבקה וכן שני רבקות שהוא צמד שני בקר הנצמדים ונקשרים יחד ולכן שלח אברהם עבדו הענין הוא כי האדם צריך להיות בחינת בן אך בתחלה אי אפשר כי אם בבחינת עבד כנודע זה ולכן שלח בחינת העבד תחלה ועי"כ עלה יותר עד מדריגת בן והוא מדת יעקב המאחד שני המדות ולכן בר"ה תקיעה פשוטה לפניה הוא חסד הפשוט מאת הבורא ברוך הוא בלי גבול ולכן נקרא פשוטה ועל כן בא אחריה שברים מדת יצחק שמשבר החסד שלא יהיה בלי גבול ותקיעה פשוטה לאחריה הוא מה שאנו מעוררין מלמטה מדת החסד והנה כבר נתבאר כשהצדיק לוקח הדבור אזי נלקח מפיהם הדבור של קטרוג וכולם נעשים אלמים לא יוכלו לקטרג וזהו והאיש משתאה לה ראה והסתכל שמרבקה יצא יעקב המאחד שני המדות ועל כן שמה רבקה שכבר הקדמנו שויקרא אדם שמות הם אותיות של חיותם וכן בכל האדם שמו הם אותיות המחיה אותם ושרשו הוא והכניס הקב"ה בלב לבן לקרוא אותה רבקה ע"ש הנ"ל כי על ידה יתקשרו ויצמדו השני מדות ויצא יעקב מדת בן והוא יסלק כל הדינים והקטרוגים ויחרישם כאמור שע"י הדבור שיקח מהם מחרישם זהו מחריש שראה שיצא ממנה פרי צדיק המחריש ומשתיק כל הדינים וקיטרוגים ועל ידי מה הבין על ידי שמה וזהו התורה ניתנה בכל לשון שנותנת חיות בכל הלשונות והאומות שנאמר והאיש משתאה לה מחריש ועל ידי שמה שהיא רבקה שהוא ארמי הבין והבן.