רש"י
לבית אמה. דֶּרֶךְ הַנָּשִׁים הָיְתָה לִהְיוֹת לָהֶן בַּיִת לֵישֵׁב בּוֹ לִמְלַאכְתָּן, וְאֵין הַבַּת מַגֶּדֶת אֶלָּא לְאִמָּהּ:
העמק דבר
ותרץ וגו׳ לבית אמה. פרש״י שאין הבת מגדת אלא לאמה. ועדיין אינו מדויק לשון לבית אמה. ע״ז פרש״י שדרך הנשים להיות בית לה בפ״ע. ועדיין הכי מיבעי ותרץ הנערה בית אמה ותגד לה כדברים האלה. אלא הפי׳ שהיא הגידה לכל בני הבית של אמה ומזה שמע לבן ג״כ. והיה ראוי לכתוב לבית אביה אלא משום שהבת מגדת תחלה לאמה ולפי הפשט היתה אמה עקרת הבית ובתואל היה טפל לה כמובן בפ׳ שהיה טפל גם ללבן:
רד"ק
ותרץ, רצה לבית בשמחה ואמר לבית אמה, כי הבת עם האם ספוריה ודבוריה לא עם האב.