אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ולרבקה אח ושמו לבן וגו'. יובן בס"ד דרך רמז ולרבקה היא הנפש אח ושמו לבן הוא היצ"הר שהוא ערמן ומעשהו כמעשה לבן שנאמר בו ארמי אובד אבי והוא לפתח חטאת רובץ ולכן קראו אח גם קראו אח שהוא מקודם בא בתורת אחוה ועושה עצמו כאלו הוא חס על האדם כדרך האח המרחם על אחיו ואז הוא נותן לו עצות נכזבות הנראים טובים לעינים. וירץ לבן אל האיש הוא הגוף החוצה ר"ל שהריצו והוציאו החוצה כלומר חוץ מן השורה וסייג חכמים וכל זה מסיבת אל העין שמראה לו לפי ראות עיניו כי עצתו היא טובה וכמ"ש רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל ע"פ וכי תאוה הוא לעינים כי תאות החטא הוא לעינים ולא לאחר זמן ולכן א"ל היצ"הר לאדם איך תוכל להניח הנראה לעין בעד אשר לא תראינה עיניך כי הלא נגד עיניך נכון בידך נופת צופים אכול ושתה והתענג ביום טובה ואל אשר יהיה אחרי מותך אל תשית לבך ואין לך רק מה שבעיניך תביט וכאשר האריך הרחיב עוד בזה רבינו מוהר"ם אלשיך ז"ל בפירוש משלי ע"ש. ולז"א וירץ לבן אל האיש החוצה שהוציאו חוץ מן הכלל וסייג חכמים אל העין בשביל ראות העין שלו שמראה לו דבר שהוא תאוה לעינים שהיצ"הר פורע לאלתר דבר הנראה לעין:
פני דוד
פענח רזא
וירץ לבן וגו', ויהי כראות את הנזם וגו', תימה הא מתחלה רץ אל האיש ואיך אמר קרא אח"כ ויהי כראות וגו' ויבא אל האיש, וי"ל דכך הי' המעשה, כששהתה כ"כ מה שלא הורגלה הי' רץ במרוצה דרך קצר דרך גנות ופרדסים מפסג ועולה על המעין לבקשה ומפני שלא מצאה חזר דרך ישרה שבו הלכה היא ושם פגעה ואז ויהי כראות וגו', אחר חזרתו אז חזר ויבא אל האיש וגו', רי"ח: