פירושים על בראשית 24:32: רש״י, רמב״ם, אבן עזרא ועוד

ויבא האיש הביתה וגו', ומים לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר אתו ויושם לפניו לאכל ויאמר לא אכל עד אם דברתי דברי ונלע"ד כי יש שמזמנים האורח מפני גודל המצוה וטובת לבם לקיים מצוה רבה אבל הרע עין עושה זאת מפני שבוש שלא לעשות כדרך כל הארץ ובפרט לאיש נכבד, וניכר הכוונה של בעל הבית המזמין, אם יקרא לסעוד האורח עם כל אנשיו המלוים אותו לשרת, ידוע שעושה מפני המצוה כי כמוהו כמוהם משריו רעבים וצמאים אבל אם משים לאכול רק להאדון הנכבד מוכח שהוא מפני שלא יכול להעיז נגדו ורע עין הוא ואליעזר ראה דהמים שהוא בפס דמים ניתן לרחוץ רגליו ורגלי האנשים אשר עמו, ויושם לפניו לאכול לפניו לבדו שפט שרע עין הוא ואל תלחם לחם ר"ע לכן תחלה סיפר תכלית נסיעתו הוא לשדך בתם עם נשיא הארץ אברהם בעשרו וכבודו הגדול וכיון שהוא לטובתם ולכבודם, יתנו לו בעין יפה כדרך כל רע עין לאחרי' שמה שנוגע לכבודם להצלחתם לטובתם אין חוששין לפזר הון רב ובאמת אחר כך כתיב ויאכלו וישתו הוא והאנשים אשר עמו וק"ל (מספר שיר מעון):

ויפתח. הִתִּיר זְמָם שֶׁלָּהֶם, שֶׁהָיָה סוֹתֵם אֶת פִּיהֶם שֶׁלֹא יִרְעוּ בַדֶּרֶךְ בִּשְׂדוֹת אַחֵרִים:

ויבא האיש הביתה אליעזר הוא האיש הבא ויפתח הגמלים יחזור על לבן שעשה עם אורחיו דרך מוסר ויפתח גמליהם ויתן להם תבן ומספוא ונתן מים לרחוץ רגלי אליעזר ורגלי האנשים אשר אתו כי רחוק הוא שיהיה אליעזר הוא הנותן מים לרחוץ רגליו ורגלי אנשיו וכן ויעברו אנשים מדינים סוחרים וימשכו ויעלו את יוסף מן הבור (בראשית ל״ז:כ״ח) כי "וימשכו" חוזר אל אחיו הנזכרים בפסוק הראשון וכן ויאמר ציבא אל המלך ככל אשר יצוה אדוני המלך את עבדו כן יעשה עבדך ומפיבושת אוכל על שולחני כאחד מבני המלך ( ט יא) והם דברי דוד ורבים כן וענין ויפתח הגמלים שפתח מוסרי צוארם כי המנהג להוליכם קשורים או שהיו הולכים חגורים במושב המרכבה אשר עליהם כלשון אל יתהלל חוגר כמפתח (מלכים א כ יא) התפתחי מוסרי צוארך (ישעיהו נב ב) ורש"י כתב (רש"י על בראשית כ״ד:ל״ב) התיר זמם שלהם שהיה סותם פיהם שלא ירעו בשדות אחרים ולשון בראשית רבה (בראשית רבה ס׳:ח׳) התיר זממיהם רבי הונא ורבי ירמיה שאל לרבי חייא ברבי אבא לא היו גמליו של אברהם אבינו דומים לחמורו של רבי פנחס בן יאיר וכו' וזו שאלה לסתור פתוח הזמם כי אי אפשר שיהיה החסידות בביתו של רבי פנחס בן יאיר גדול יותר מביתו של אברהם אבינו וכאשר חמורו של רבי פנחס בן יאיר איננו צריך להשתמר מן הדברים האסורים לבעליו להאכילו כל שכן גמליו של אברהם אבינו ואין צריך לזממם כי לא יאונה לצדיק כל און: