חנוכת התורה
בפסוק ויישם לפניו לאכול ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי ויאמר דבר ויאמר עבד אברהם אנכי וגו'. והנה דבר תימה הוא וכי עד השתא לא ידעו שהוא עבד אברהם עד שהוצרך לומר להם על שולחנו שהוא עבד אברהם. ובצחות הפשוטה יש לפרש על פי מה דאיתא יפה שיחתן של עבדי אבות יותר מגופן של תורה וכו'. והנה כשהושם לפניו לאכול אמר אליעזר לא אוכל כי אם דברתי דברי וצרכי על מה שבאתי. והשיבו לבן מה לך לדבר דברי חול על השולחן דבר בדברי תורה כי כל שולחן שאין אומרים עליו דברי תורה וכו' כמאמר חכמינו ז"ל. והשיבו אליעזר שפיר עבד אברהם אנכי ויפה שיחתן של עבדי אבות יותר מגופן של תורה:
תפארת שלמה
ויאמר לא אוכל עד אם דברתי דברי כו'. ויאמר עבד אברהם אנכי. ידוע דברי חכז"ל שהיו נותנים סם המות במאכלו לכן היה אמר לא אוכל עד אם דברתי דברי. הנ"ל לרמז בזה עפ"י הידוע גודל מעלת הנהנה משולחנו של ת"ח הצדיקים אשר קדושת מאכלם מביא אל האדם קדושה יתירה לסייעו לעבודת הבורא. לא כן המאכל הבא מסט"א הוא מטמטם לב האדם והוא כמו סם המות לאיש אשר ישר הולך. לכן באמת הם לא נתנו כלום סם בתוך מאכלם. אך המאכל שלהם היה לפני העבד הזה כמו סם המות. יען כי הוא היה רגיל לאכול משולחנו של א"א ושרה אמנו היא המכינה ומבשלת המאכל מצד הקדושה וכל טועמיה חייסזכו. לכן כאשר בא העבד אל בית לבן ובתואל היה ירא לנפשו ממאכלם לבל יטמטם לבו כמו סם המות. לזאת לא רצה לאכול עד אשר ידבר ד"ת כי הד"ת מביא הקדושה לתוך המאכל. לזה אמר עבד אברהם אנכי וזהו הד"ת כי המספר בשבחו של הצדיק הוא כמו ד"ת. ובזה היה ניצול:
חתם סופר
ויושם לפניו לאכול, הכתיב הוא ויישם והקרי הוא ויושם נלע"ד מרומז פה מה דאיתא ברש"י שנתנו לו לאליעזר סם המות במאכלו ובא המלאך והחליף את שלו בשל בתואל והוא מהמדרש ולפי זה ניתן לאליעזר שתי פעמים לאכול, בפעם הראשון נתן לפניו לאכול אחד מבני הבית אשר נראה לכל מי הוא אשר העמיד לפניו המאכל ובפעם השנית הושם לפניו מהמלאך אשר לא נראה לשום אדם והנה הראשון הוא הכתיב הוא ויישם בב' יודין שפירושו "הוא השים לפניו" והוא מורה על אחד הוא המשים לפניו והוא אחד מבני הבית הנראה לכל ואחר כך הקרי היא ויושם בשורק וי"ו שפירושו שהושם לפניו ולא מורה כלל על מי שהשים רק סתם "הושם" מהמלאך אשר העמיד לפניו המאכל בפעם השנית וק"ל (מספר שיר מעון):