מאור ושמש
הנה אנכי נצב על עין המים כו' והיה הנערה אשר אומר אליה כו' וירץ העבד לקראתה כו' ותכל להשקותו ותאמר גם לגמליך אשאב כו' ותמהר ותורד כו'. והאיש משתאה לה כו' ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות ויקח העבד כו' הדקדוקים רבו בפרשה הלז א' דפי' רש"י אותה הוכחת ראויה היא שתהי' גומלת חסדים וכדי לכנוס בביתו של אברהם כו' הנה הי' הסימן הלז לראות אם היא גומלת חסדים ויקשה מה הוא הגמילות חסד כ"כ שישאל איש מעט מים ויותן לו מי הוא המונע דבר קטן כזה מהמבקש ממנו ואף מה שנתנה לגמלים לשתות אינה ראי' כ"כ. ב' והאיש משתאה לה מחריש לדעת ההצליח ה' דרכו אם לא מה הי' מסופק הלא ראה שהצליח לפי סימנו. ג' צריכין להבין מפני מה בכל הפרשה כלה שנאמרה נערה כתיב נער וקרי נערה ונ"ל לתרץ הכל בענין אחד ונוכל לומר שכוונת אליעזר הי' באותו הסימן לראות אם היא כדאי וראוי' לכנוס בביתו של אברהם היינו אם היא נקי' מפריצת עריות מכל וכל כי אף אם הי' בה כל המעלות ומדות טובות אם לא שמרה עצמה מעריות מכל וכל אינה ראוי' לכנוס לביתו של אברהם להדבק בגוף קדוש כזה וניסה אותה על זה והנה מדרך הנשים הפרוצות בושת להבזות את עצמן בעיני רואיהן לעשות איזה עבדות נקלה בפניהם ובפרט נגד האיש שרוצה לזנות עמה וזה הי' כוונת אליעזר לעשות סימן זה שאמר והיה הנערה אשר אומר אליה הטי נא כדך כו' ואמרה שתה וגם לגמליך כו' אותה הוכחת כו' היינו כאמור שהוא סימן שאינה פרוצה בעריות ע"כ לא תבוש לעשות אף מלאכה בזויה בכדי לגמול חסד ויפה פי' רש"י כדי היא לכנוס בביתו של אברהם כי מזה יתברר שהיא בתולה כשירה. וכן הי' כמבואר בפסוק ויהי כאשר אמר לה הגמיאיני נא מעט כו' ותאמר שתה וגם לגמליך כו' ותשקהו אמנם הי' יכול להסתפק פן ואולי כוונתה במה שהשקיתה אותו הוא מחמת לעשות לעצמה איזה קרבות אתו לטעם איזה דבר לא טוב ע"כ למען תוציא את עצמה מחשד זה ע"כ ותכל להשקותו ר"ל שכלתה מהר להשקותו ותיכף אמרה וגם לגמליך אשאב כו' ותשאב לכל גמליו להראות שאין כוונתה חלילה לשום דבר מגונה רק בכדי לגמול חסד ותשאב לכל גמליו אף שהיא מלאכה בזוי' וכנ"ל להודיע שהיא כשירה והאיש משתאה לה כי אחר הברור הזה עוד הי' מסתפק ולא נתברר לו מכל וכל ולא יצא הספק מלבו והי' משתומם אולי עוד יש איזה שמץ מגנות זה ע"כ למען יתברר לו הכל על נכון שלא יהי' שום ספק בלבו ניסה אותה פעם שנית בזה שנתן לה המתנות נזם זהב כו' כי הנה מדרך הפרוצות בושות ליקח אתנן מהמזנה עמה בפני רואים לכך עשה הנסיון היינו ויהי כאשר כלו הגמלים לשתות כו' ויקח האיש נזם זהב כו' וראה שלקחה ממנו בפני כל האנשים אשר היו אתו אז ידע בברור שהצליח ה' דרכו כי צנועה וכשירה היא והיא כדאי לכנוס בביתו של אברהם אבינו והנה איתא בזו"הק על פסוק ליל שמורים הוא לה' הובא שם הפסוק וכי ימצא איש נערה בתולה כתיב נער וקרי נערה עד לא קבלות דכר נקראת נער וכד קבלות דכר איתקראית נערה יעו"ש ואחרי שכאן נתברר שהיא בתולה כשירה שעדיין לא קבלית דכר ע"כ נקראת נער וגם כוונת אליעזר היה שיזמין לו ה' בתולה כשרה שעדיין לא קבלית דכר ע"כ אמר גם הוא בלשונו נער אמנם כשחזר וספר הדברים לפני לבן לא אמר רק והי' העלמה שהוא שם התואר לבתולה כי לא רצה לגלות שעשה לעצמו סימן לנסות אותה אם כשרה בזה ודו"ק.
מדרש לקח טוב
העלמה. א״ר שמואל בר נחמני שהעלימה את דבריה, ולא גילתה הסוד לאדם בעולם שהנער בן אמה, לשון עלמה, כמו עלמות, ומשמע בתולה ובעולה, שהרי ברבקה כתיב והיה העלמה היוצאת לשאוב (בראשית כד מג), וידענו שלא דיבר אליעזר אלא על בתולה, וכן דרך גבר בעלמה (משלי ל יט), ואין זה כי אם בבעולה, שכן כתוב דרך הנשר בשמים, דרך נחש עלי צור, דרך אניה בלב ים, ודרך גבר בעלמה, והמה ארבעתן דרכים שאין להם תפיסה, ולא להכיר דרך שעבר נשר באויר העולם, ולא נחש בצור, ולא אניה בלב ים, כן דרך אשה מנאפת אכלה ומחתה פיה וגו׳ (שם שם כ), ואם בבתולה אינה יכולה לומר לא פעלתי און אלא ודאי בבעולה מדבר, ולא עוד אלא שהכתוב קוראה אותה אשה מנאפת, ואין מנאפת אלא בעולה, שנא׳ האשה המנאפת תחת אישה תקח את זרים (יחזקאל טז לב), וכן בישעי׳ כתיב הנה העלמה הרה (ישעי׳ ז יד), לא כי היא בתולה, אלא בת בנים היתה, אלא בתורה קורא אותה עלמה והיא אשת ישעיהו הנביא, וכה״א הנה אנכי והילדים אשר נתן [לי ה׳] (אלהים) לאותות ולמופתים בישראל (שם ח יח), כי בנו השני קרא שמו מהר שלל חש בז, וזה הבן קרא עמנואל.
העמק דבר
השקיני נא. לא פירש מה שרחש לבו לומר הטי נא ואח״כ אמר הגמיאיני נא. וגם עוד שינוים שלא אמרה גם לגמליך אשקה עד שכלתה להשקותו היינו כדי שלא ימצאו מקום לומר שלא בא האות בשלימות ומש״ה ג״כ אמר העלמה כמו שלא פירש אם תהא נערה או קטנה. כדי שלא יאמרו שאין היא נערה כמו שאמר באמת והיה הנערה: