בית הלוי על התורה
ויצא הראשון אדמוני כו'. ואחרי כן יצא אחיו. איתא במדרש למה יצא עשו תחילה כדי שיצא הוא וסרייתו עמו. א"ר אבהו כהדין פרביטא שהוא משטף את המרחץ ואח"כ מרחץ בנו של מלך. ויש להבין הכוונה בזה המאמר וכוונת המשל אשר אמר ר' אבהו ומה ביאור הוסיף בהמשל. והנראה דבכל הדברים שבעולם הראשון הוא העיקר והיסוד להבא אחריו. והראשון הוא ג"כ גדול במעלה מן השני. וזהו מעלת הבכור בכל מקום, אמנם יעויין בפסחים (דף ה') דמחלק הגמרא בין היכא דכתיב ראשון ובין היכא דכתיב הראשון בה', דראשון בלא ה' פירושו ראשון ממש ומה שבא אחריו הוא שני לו וכמו יום ראשון של יו"ט שהוא העיקר והבאים אחריו הם שניים לו, אבל היכא דכתיב הראשון בה' פירושו המוקדם. וע"ש דהפסוק דאך ביום הראשון תשביתו שאור מבתיכם מוקמינן ליה על עיו"ט ולא על יום ראשון של יו"ט דהראשון מעיקרא משמע וכמו הראשון אדם תולד. דיומו של עיו"ט הרי אין שייך לומר דהוא יום ראשון ושני לו הוא יו"ט רק הוא קודם ליו"ט ואח"כ בא יום ראשון של יו"ט. ולמשל כשהמלך הולך ברחוב דהמלך הולך ראשון ואחריו השני למלך והמלך נקרא ראשון הגם דידוע דקודם הליכתו של מלך הולכים עבדיו לפניו לפנות הרחוב וחמשים איש רצים לפניו מ"מ לא שייך לומר דהם הולכים ראשונים ואחריהם הולך המלך שני להם דהם לא נקראו ראשונים אלא מוקדמים והם נקראו הראשונים בה' ואח"כ הולך המלך ראשון ונמצא לפי זה דלא שייך לומר דאחריהם הולך המלך רק אחרי פעולתם בהליכתם דהיינו שפינו הרחוב או שחלקו כבוד להמלך בריצתם, הולך המלך. וזהו שדקדק הכתוב ואמר גבי עשו דלא כתיב בו ראשון רק ויצא הראשון בה' דאינו נקרא ראשון ויעקב שני לו רק נקרא הראשון דפירושו המוקדם, וכן לא כתיב ואחריו יצא אחיו דאז היה פירושו אחר עשו רק כתיב ואחרי כן יצא אחיו דפירושו אחרי הפעולה דהיינו אחר יציאתו של עשו ופעולתו ביציאתו יצא יעקב, וזהו ששאל המדרש מהו הפעולה שפעל עשו ביציאתו והשיב לפנות הדרך שיהיה נקי ביציאתו ויצא עשו וסרייתו עמו, ואמר ר' אבהו משל כהדין פרביטא שהוא נכנס בתחילה להמרחץ לשוטפו ואח"כ רוחץ בן המלך דלא שייך לומר דאחריו רוחץ בן המלך רק אחרי פעולתו ושטיפתו להמרחץ. וקצת מזה ראיתי זה כמה בספר בית דוד יעו"ש. ובהתחלת לידתם נתקיים בהם נבואתו של שם ועבר שאמרו לרבקה ורב יעבוד צעיר דבהתחלת יציאתם עשה עשו עבודה ליעקב, וע"כ לא אמרו לה והבכור יעבוד צעיר וכלשון המקרא בכל מקום הבכור כבכורתו והצעיר כצעירתו, דבאמת לא היה עשו בכור כלל דהרי יעקב היה הבכור להריון וכמו דאיתא במדרש משל לנותן שני מרגליות לצלוחית זה שנכנס אחרון יוצא ראשון ועשו נקרא רב דהוא נולד קודם והוא יעבוד להצעיר שהוא הבכור:
רקנאטי על התורה
ויצא הראשון אדמוני כלו כאדרת שער ויקראו שמו עשו. עשו הרשע נמשך אחרי פעולת הדין זהו סוד ועל חרבך תחיה ועל כן היה אדמוני. והבן אמרו כלו כאדרת שער הרמז לכחות הטומאה היוצאים ממנו ולכן צריכין גילוח שנאמר ביום ההיא יגלח יי' (ישעיה ז כ'). וטעם בן ששים שנה בלדת אותם תבין מסוד ששים גבורים סביב לה מגבורי ישראל כולם אחוזי חרב מלומדי מלחמה איש חרבו על ירכו מפחד בלילות (שה"ה ג ז') ר"ל מפחד יצחק שלא יכנסו טמאים בהיכל והטעם מפני כי אברהם אבינו ע"ה תיקן צינורות הימין שנאמר ויסע אברם הלוך ונסוע הנגבה. אמר כי יצחק תיקן צנורות השמאל שלא יכנסו בהיכל הקדש:
דגל מחנה אפרים
ויקראו שמו עשו וכו' יש להבין זה השינוי שאצל עשו נאמר ויקראו ואצל יעקב נאמר ויקרא שמו יעקב לשון יחיד ודרשת חז"ל ידוע וי"ל דרך רמז ע"ד המדרש הנ"ל שעשו הוא שוא ושקר והוא שמרמז הפסוק ויקראו לשון המשכה ואסיפה היינו שרוב המון נמשכים אחר השקר והשוא אבל אצל יעקב שהוא מדת אמת ע"ד תתן אמת ליעקב כתב ויקרא לשון יחיד והיינו מחמת שזה המעט מן המעט והוא אחד בעיר שמקרב עצמו אל האמת: