תפארת שלמה
ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום 'הזה ואנכי לא ידעתי. הנראה לרמז בזה ע"ד הכתוב ואולם חי אני כו' וימלא כבוד ה' את כל הארץ. הרמז בזה כי עיקר העבדות והנחת רוח להקב"ה כביכול הוא להמשיך ולהוריד השפע מלמעלה לעוה"ז שיהי' כבוד ה' מלא את כל הארץ בהתגלות ההארה והקדושה בתחתונים. וז"פ ואולם חי אני. הוא כמ"ש חכז"ל אתם פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם. יל"ד בלשון החכמים שאמרו כפתחו של אולם ולא אמרו כפתח אחר. אמנם כן מורגל הלשון בדבריהם ז"ל בגמ' בכ"מ מן האולם למזבח ויל"ד הלא המזבח הי' קודם האולם למזרח לצד הפתח והול"ל מן המזבח ועד האולם. אכן הנה הרמז הוא בפתחו שלאולם על בחי' ירידת השפע דרך האולם שהוא בחי' יסו"נ. וזהו מן האולם למזבח שהוא הקדושה וההארה היוצא מהיכל ק"ק דרך האולם ולחוץ וכן למעלה יציאת השפע הוא דרך פתח האולם דרך המלכות כנ"ל. וזהו ע"י אתערותא דלתתא מעט כחודו של מחט ואני אפתח לכם כפתחו של אולם כנ"ל להשפיע לכם השפעות טובות רבות לעולם. וזה רמז הכ' ואולם חי אני ע"י השפעות רבות טובות היוצאות מבחי' האולם. חי אני שזהו רצון הש"י להשפיע לנו כ"ט. וכן חי אני הוא בחי' היחוד יסו"מ חי הוא יסוד. אני. הוא מלכות. וע"י היחוד של הצדיק זהו נ"ר שימלא כבוד ה' את כל הארץ. כי הצדיק עיקר כוונתו להתיחד השכינה בעליונים ושימלא כבוד ה' את כל הארץ כנ"ל. וזהו הרמוז כאן אכן יש ה' במקום הזה שיעקב אבינו ע"ה המשיך רב חסד ורחמים במקום הזה לעוה"ז ע"י צדקתו. וזהו אכן גימ' ע"ב עה"כ שם ע"ב הוא חסד. יש הוא בחי' חכמה יש מאין שהמשיך בחי' החסדים מאב"א אל הוי' שהוא ת"ת כנודע וממנו למקום הזה ע"י היחוד תפארת ומלכות. וכל זה כי אנכי לא ידעתי שלא ידעתי מעצמי כלל ולא כוונתי לעצמי כלל רק ליחוד קבה"ו ולכבוד הש"י ב"ה יכול להמשיך כל זאת:
דגל מחנה אפרים
ויקץ יעקב משנתו ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי י"ל דידוע שהגלות מכונה בשם שינה והיינו הסתלקות והסתרת פנים של השם ח"ו כמ"ש ואנכי הסתר אסתיר פני וכו' והגאולה הוא כשהשם מגלה עצמו ע"י אור התורה ע"ד התעוררי התעוררי כי בא אורך היינו שיתעורר מן השינה כי בא אור התורה והתגלות הש"י כביכול וזהו ואנכי הסתר אסתיר את פני היינו שאסתיר התורה והאור שלה שהוא כלול באנכי וממילא יהיה אסתיר פני ח"ו כי הוא התגלות פניו כביכול על ידי אור התורה שמאיר למשתדלים בה וזהו אנכי ה' אלקיך היינו אנכי שהוא כללות כל התורה הוא השם הוי"ה ב"ה שהוא התגלות השם ע"י התגלות אור התורה כי כל התורה שמותיו של הקב"ה והוא שמרמז הפסוק ויקץ יעקב משנתו היינו מן הגלות הנמשל לשינה כמו היינו כחולמים ונתגלה השם הוי"ה ב"ה אז ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי אנכי היינו אור התורה הכלולה באנכי לא ידעתי שאוכל לייחד שהוא דעת ע"י התורה מפני שהיה עד הנה בהסתרת פנים אבל עתה נתגלה אור פניו ע"י אור תורתו והבן:
תפארת שלמה
א"י ויקץ יעקב משנתו וכו'. אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ההרגש בפסוק הזה ידוע ומבואר. אכן הנראה לבאר עפ"י מאמר רז"ל איזהו יסורים של אהבה שאין בהם ביטול תורה וביטול תפלה. נקדים עוד מאמר הכ' דנני אלהים וגם שמע בקולי. לכאורה אין לו שייכות זל"ז. ולבאר כל זה נקדים עוד מאמרם ז"ל אהבתי כי ישמע ה' את קולי תחנוני אמרה כנ"י אימתי אני אהובה לפניך בזמן שישמע לקול תחנוני. לכאורה יקשה עוד מה השמיענו בזה הלא דבר פשוט הוא אם ישמע בקול תפלתו בוודאי הוא נרצה לפניו באהבה. אך הענין הוא כנראה מבחי' האדם ההולך לפני ה' כאשר יראה חלילה כי גברה עליו מדה"ד והוא נלחץ ביסורים ופגעי הזמן הנה מזה באה לו הכנעה מאד ושפלות רוח לפני ה' באמרו כי אין חפץ ה' בו ועוונותיו הביאו לו כל אלה כי מחולל אני מפשעי אך כאשר יתפלל לפעמים הוא בעד זולתו ויעתר לו ה' וישמע בקולו ויחלץ רעהו מצרתו. הנה זהו האות כי חפץ העליון בהצדיק הזה וימלא כל משאלות לבבו. ואך אשר נלחץ הוא בעצמו הוא מחמת אהבת הבורא ב"ה בו ויסורים של אהבה הם. וזה שאמרה כנ"י אימתי אני אהובה לפני ה' בזמן ששמע לקול תחנוני בעבור זולתי. הגם שאני בימי אקרא אפפוני חבלי מות מ"מ רואה אני כי היסורים שלי הם של אהבה ולא מחמת עונש כי הלא אני רצוי לפני הש"י בהתפללי על זולתי ובזה אתנחם. כאשר אני רואה כי תפלתי. לא תשוב ריקם. כמו ר' חנינא בן דוסא שכל העולם ניזון בשבילו והוא הי' די לו בקב חרובין כי הסתפק במיעוט בידעו כי יסורים של אהבה הם כי הלא כל העולם ניזון בשבילו. נחזור לענינינו הנה זה הי' ג"כ ענין יעקב אבינו ע"ה שהי' שפל ונבזה בעיני עצמו מאד כמ"ש יעקב בנה הקטן כי כן דרך הצדיקים שהם קטנים בעיניהם מאד ואינם יודעים כלל מגודל מדריגת תורתם ועבודתם ומה גם כאשר יעקב אבינו ע"ה ראה בעודו בלחץ ועוני והי' בורח ערום ויחף אל בית לבן הארמי הנה בזה שיער בעצמו כי איננו חשוב כלל לפני הש"י וכל צדקותיו אינם כלום. אך כאשר ראה בחלומו המראה הגדול הזה כי מלאכי אלהים עולים ויורדים בו פי' בתורתו נעשו מלאכים עד כי ה' נצב עליו אז ויקץ יעקב משנתו שהי' שונה הלכות עד העת ויאמר אכן יש ה' במקום הזה ואנכי לא ידעתי. ומן אז והלאה התחיל להתחזק וישא את רגליו נשא לבו בחשק רב ולא הי' ירא עוד. וכן הי' מעשה בחסיד אחד שנדחק מאד כל ימיו ביסורי עוני ר"ל עד שפ"א בע"ש לא הי' לו כלל צרכי שבת ולקחה אשתו המנורה שהי' להם ותתן עבור מעט אוכל להחיות נפשם. וכבוא אחר חצות ויאמר לאשתו תנה נא לי כעת אשר הכינות לאכול בערב כי איך נשב בחשך מה אעשה כי אין מעשי רצוים לפני הש"י. עודם מדברים והנה איש בא מן החוץ לאמור אולי יש את נפשכם לקנות מנורות טובות לכבוד שבת ויענו הלא אין בידינו לשלם. ויאמר קחו לכם כעת ואח"כ תשלמו לי. וכראות החסיד כי כן (אמר) א"כ לא נסתר דרכי מה' למה אדחק עוד ביסורי עוני ויאמר תנו לי עוד עתה לאכול קודם שבת כי לא ארפה עד הביאו לי בגדים ותכשיטים וכ"ט ויהי כן: