רקנאטי על התורה
ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים. מכאן אמרו רבותינו ז"ל שבית המקדש של מטה מכוון כנגד בית המקדש של מעלה. הענין הוא כי ארץ ישראל מכוונת תחת הקו האמצעי. וכן הוא אומר מציון מכלל יופי (תהלים ז ב'). וכן כל אי ואי מקבל כח מן הקצה שכנגדו. ואמרו רבותינו ז"ל בפסוק ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים ואתן לך ארץ חמדה (ירמיה ג יט). משל למלך שהיו לו פלגשים והיו לו מהם בנים הרבה והיה לו בן אחד ממטרונא אשתו והיה מחבבו יותר מדאי נתן המלך לכל בני הפלגשים שדות וכרמים ואחר כך נתן לבנו פרדס אחד בלבד אמר לו אביו חייך כל קילורין שלי מן הפרדס הזה לפי שאני מחבבך יותר מאחיך נתתי אותו לך. כך הקב"ה ברא לאומות העולם שנאמר ששים המה מלכות ושמונים פילגשים וגומר (שה"ש ו ח') אלו האומות. אחת היא יונתי. זו כנסת ישראל. וחלק הקב"ה לאומות העולם שדות וכרמים שנאמר בהנחל עליון גוים. אבל ישראל נתן להם ארץ ישראל קילורין של הקדוש ב"ה. ממנה הקרבנות. ממנה לחם הפנים. ממנה הבכורים. כל כך למה לפי שהפריש בין בנה של מטרונה לבני הפלגשים שנאמר ואנכי אמרתי איך אשיתך בבנים. וזהו שנאמר כי שמך נקרא על עירך ועל עמך (דניאל ט יט). וכתיב כי חלק יי' עמו:
מדרש לקח טוב
הוא בית אל. ששם לן יעקב. על שם אין זה כי אם בית אלהים (בראשית כח יז).
חתם סופר
*אין זה כי אם בית אלקים, בקינות לט"ב איתא שר שימומו ויקונן אין זה, וצריך ביאור איך אפשר לקרוא זה קינה ונראה דבאיכה נאמר ניאר ה' מקדשו דלא הי' השונאים יכולים לבוא למקדש ה' כל זמן שהי' מכוון כנגד בהמ"ק של מעלה עד שניער ה' מקדשו שלא יהי' מכוון, אז הי' אפשר להם לשלוט בו יד וכאן פרש"י שקפצה לו הר המורי' ונעקר ממקומו ומקדש של מעלה נשאר במקומו ולא היו מכוונים א"כ רמז שפיר החורבן ואיתא ביומא שדניאל לא אמר על ה' נורא, דגוים מרקדין בהיכלו ואי' נוראותיו ואנשי כנה"ג תיקנו לומר נורא שהן הן נוראותיו ויש לומר דזה כוונת יעקב באמרו מה נורא המקום הזה בלשון בייא כדניאל אי' נוראותיו אין זה כי אם בית אלקים מקדש של מעלה ולכך אמר פעמים אין זה וזה שער השמים, מקדש התחתון שנעתק ממקומו ועי"ז גוים מרקדים בהיכלו ושפיר קרי לי' קינה, ואפשר שרמז ג"כ כאן תשעה באב דרש"י פי' על וישכב במקום ההוא אבל י"ד שנה שהי' בבית עבר לא שכב אלא עסק בתורה ולמה לא עסק עתה בתורה אלא משום דתשעה באב אסור בתורה: