מי השלוח
שם הגדלה לאה ושם הקטנה רחל. איתא במדרש (קהלת רבה פרשה ז',ג') שלשה שמות יש לאדם, אחד מה שקראו לו אביו ואמו, ואחד מה שקוראין לו בני אדם, ואחד מה שקנה לעצמו. ביאור הענין, מה שקוראין לו אביו ואמו היינו מה שניכר בצורת הולד מיד כשהוא נולד מה יהיה חכם או טפש עצל או זריז וכדומה, כי בדורות הראשונים היתה זאת החכמה מפורשת בעיני כל, שהיו מכירין בפרצוף הולד מה שיהיו מדות טבעו, וזה ג"כ שהיה לבן קורא לבנותיו שמות כפי שהיה מכיר בטבעם של כל אחת. שם רחל מורה שאוחזת קנאה ונצחון בלבה, ואינה מוציאה בשפתיה כמ"ש (ישעיה נ"ג,ז') וכרחל לפני גוזזה נאלמה, והיתה קנאתה לשם שמים כמ"ש ותקנא רחל באחותה, ושם לאה היא לשון נלאה שהיתה תמיד נלאה וצמאה לישועות הש"י. ענין השם שקוראין לו בני אדם היינו מה שרואין עסקיו וטבעו במה הוא משתדל. ושם שקונה לעצמו היינו מה שמתקן ומרפא החסרון שלו אפילו החסרון שנטבע בו מיום הולדו, וזה פי' הפסוק (משלי ג',ט') רפאות תהיה לשרך היינו להחסרון הנמצא בו משעת הולדו, כי איתא בגמ' (סוטה מ"ה:) שתחילת יצירתו של אדם הוא מטבורו. וזה שאמר ישעיה הנביא [מ"ח,ח'] ופושע מבטן קורא לך, ע"כ גדול מה שקונה הוא לעצמו, כי מלת שם בכל מקום מורה על שורש החיים, שכל הנפש הוא מדוגל בו.
רשב"ם
וללבן שתי בנות - והפסיק תשובת דבריו של יעקב, כי לפי שהיה לו שתי בנות והקטנה מצאה חן בעיניו לפיכך [ביקש] את הקטנה.
אור החיים
וללבן שתי בנות וגו'. נתכוין הכתוב לומר שהיו נכרות ומפורסמות שהגדולה היא לאה והקטנה היא רחל שלא היה יכול לומר כי הגדולה היא הקרואה רחל, גם דקדק לומר הגדולה הקטנה לומר כי לא היו בגדר להחליפם ויעשה קטנה גדולה וירמה ליעקב בתת לו לאה ויאמר כי היא הקטנה ששמה רחל כי הגדולה היתה גדולה ביותר והקטנה קטנה ביותר, והוא אומרו הגדולה פי' שהיתה לאה גדולה בפני עצמה לא בערך רחל לבד היתה גדולה ממנה בשנה או שנתים שההיכר אינו ברור כל כך, ורחל גם כן היתה קטנה ביותר בפני עצמה לא בערך לאה לבד כמו שתאמר כי לאה היתה בת כ' שנה ומעלה ורחל כבת ה' כבת ז', ומעתה אין מקום ללבן לרמות יעקב בתנאו: