עין יעקב (מאת שמואל צבי גליק)
(דף י ע״ב) ויהי בימי אחשורוש אמר רבי לוי ואי תימא רבי יוחנן דבר זה מסורת הוא בידינו מאבותינו מאנשי כנסת הגדולה שכל מקום שנאמר ויהי אינו אלא צער (אסתר א א) ויהי בימי אחשורוש הוה המן (רות א א) ויהי בימי שפוט השופטים הוה רעב (בראשית ו א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה וגו׳ ויראו בני האלהים וגומר. (שם יא ב) ויהי בנסעם מקדם וגו׳ הבה נבנה לנו עיר (שם יד א) ויהי בימי אמרפל מלך שנער וגומר עשו מלחמה (יהושע ה יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא והנה איש עומד לנגדו וחרבו שלופה בידו. (שם ז א) ויהי ה׳ את יהושע וימעלו בני ישראל מעל. (שמואל א) ויהי איש אחד מן הרמתים כי את חנה אהב וה׳ סגר רחמה (שם ה יג) ויהי כאשר זקן שמואל ולא הלכו בניו בדרכיו (שם יח יד) ויהי דוד לכל דרכיו משכיל וה׳ עמו ויהי שאול עוין את דוד. (ש״ב ז א) ויהי כי שב המלך בביתו רק אתה לא תבנה הבית. והא כתיב (ויקרא ט א) ויהי ביום השמיני ותנא אותו היום שמחה גדולה היתה לפני הקדוש ברוך הוא כיום שנבראו בו שמים וארץ כתיב הכא ויהי ביום השמיני וכתיב התם (בראשית א ה) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד הא שכיב נדב ואביהו והכתיב (מ״א ו א) ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל והכתיב (בראשית כט טז) ויהי כאשר ראה יעקב את רחל בת לבן אחי אמו והא כתיב (שם א) ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד והאיכא שני והאיכא שלישי והאיכא ויהי טובא אלא אמר רב אשי ויהי איכא הכי ואיכא הכי כל ויהי בימי ודאי לשון צער הוא והוו ה׳ ויהי בימי אחשורוש ויהי בימי שפוט השופטים ויהי בימי אמרפל (ישעיה ז א) ויהי בימי אחז (ירמיה א ג) ויהי בימי יהויקים:
ספר הישר (מדרש)
ויהי בשנה השביעית ותתום עבודת יעקב אשר עבד את לבן ויאמר יעקב אל לבן, תנה את אישתי כי מלאו ימי עבודתי ויעש לבן כן. ויאספו לבן ויעקב את כל אנשי המקום ההוא, ויעשו להם משתה. ויהי בערב ויבוא לבן אל הבית אשר בא יעקב שמה ים אנשי המשתה, ויכבה לבן את כל הנרות אשר היו שם בבית ההוא. ויאמר יעקב אל לבן למה תעשה לנו הדבר הזה, ויען לבן ויאמר כה משפטנו לעשות בארץ הזאת. ואחרי כן לקח לבן את לאה בתו ויבא אותה אל יעקב ויבוא אליה, ויעקב לא ידע כי לאה היא. ויתן לבן ללאה בתו את זילפה שפחתו, לשפחה. וכל בני המשתה ידעו את כל אשר עשה לבן ליעקב, אך לא הגידו הדבר ליעקב. ויבואו כל המרעים האלה בלילה ההוא בית יעקב, ויאכלו וישתו וישמחו. ויצחקו לפני יעקב בלילה ההוא בתופים ובמחולות ויאמרו, במענם לפני יעקב היללה היללה. וישמע יעקב את דבריהם ולא הבין את לשונם, אך אמר כה משפטם לעשות הארץ הזאת. וידברו המרעים כדבר הזה כל הלילה ההוא לפני יעקב, וכל הנרות אשר בבית כיבה אותם לבן בלילה ההוא. ויהי הבוקר ויאר היום ויפן יעקב אל אישתו, וירא והנה לאה שוכבת בחיקו. ויאמר יעקב עתה הנה ידוע ידעתי את אשר אמרו המרעים אמש היא לאה היא לאה יאמרו, ואני לא ידעתי. ויקרא יעקב אל לבן ויאמר אליו, מה זאת עשית לי הלא ברחל עבדתיך ולמה רימיתני ותיתן לי לאה. ויען לבן את יעקב לאמור, לא יעשה כן במקומנו לתת הצעירה לפני הבכירה. ועתה אם תחפוץ לקחת גם את אחותה, קח לך בעבודה אשר תעבדני עוד שבע שנים אחרות. ויעש יעקב כן ויקח גם את רחל לאישה, ויעבוד את לבן עוד שבע שנים אחרות. ויבוא יעקב גם אל רחל ויאהב גם את רחל מלאה, ויתן לה לבן את בלהה שפחתו לשפחה. וירא ה׳ כי שנואה לאה ויפתח את רחמה, ותהר ותלד ליעקב בימים ההם בנים ארבעה. ואלה שמותם ראובן לוי שמעון ויהודה, ותעמוד מלדת אחרי כן.
תנחומא בובר
ד"א למה היתה שנואה לא שהיתה כעורה מרחל, אלא שהיתה יפה כרחל, שנאמר וללבן שתי בנות (בראשית כט טז), שוות בנוי וביופי ובזקיפה, למה אמר ועיני לאה רכות (שם שם יז), אלא כיון שילדה רבקה עשו ויעקב, נולדו ללבן שתי בנות לאה ורחל, שלחו אגרות אלו לאלו והתנו ביניהן, כדי שיטול עשו את לאה, ויעקב רחל, והיתה לאה שואלת במעשה עשו, והיתה שומעת שמעשיו רעים, והיתה בוכה בכל שעה לומר כך עלה גורלי לרשע הזה, ומתוך כך נעשו עיניה רכות שנאמר ועיני לאה רכות.