דברי אמת
ויאמר יעקב אעבדך שבע שנים. פי' לתקן המדות שהם שבע כידוע ושרשם בפסוק לך ה' הגדולה כו'. ברחל בתך הקטנה כו' כי הצדיק מתקן מדותיו שישיג היראה הראוי. והנה כשגמר עבודתיו וסבר להשיג היראה התמידה והנה היא לאה השיג שהוא אינו כראוי השיג שפלותו ואחר שהשיג ענוה כראוי השיג היראה כראוי וזה אימא אוזיפת לברתא מנהא כי היראה העיקרת מלבשת בעניני ענוה כי אינה עיקרית אם ע"י היראה מבייש בני אדם ואינו מכבד לאדם שאינו צדיק וכן נמי רחל מסרה סימני' ללאה כי הענוה אם אינו מתנהג ביראתו ית' אינה ענוה כי אם בשביל גאוה להחזיק אותו לעניו. וזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל הוא היראה על רצונו להשיג היראה כראוי וע"כ ויאהב את רחל ששרשה היראה כנ"ל כי השם [של האדם] הבורא ב"ה מזמין בפי האב כדאיתא בזוהר. ואולם לוז שם העיר לשון התמוררות כן ראיתי כתוב מהרב המגיד הנ"ל לראשונה כי לוז מרומז על מקום קשר של ד' ע"כ העצם הוא קשה מאוד וממנו התחי' כמו הוה קבל וקים וזה לשון קשר של דלת לשון דל עני ושפל והיפוך מגאוה שאיתא המתגאה אין עפרו ננער. ובית פירושו היראה כדאיתא חבל על דלית לי' דרתא היא היראה בית והיכל גי' אדני שם שורש יראה מאדון הכל כמו ואם אדונים אני איה מוראי. וזה לוז כו' לראשונה פי' הראשונה היא ענוה:
רש"י
אעבדך שבע שנים. הֵם יָמִים אֲחָדִים שֶׁאָמְרָה לוֹ אִמּוֹ וְיָשַׁבְתָּ עִמּוֹ יָמִים אֲחָדִים (בראשית רבה); וְתֵדַע שֶׁכֵּן הוּא, שֶׁהֲרֵי כְתִיב וַיִּהְיוּ בְעֵינָיו כְּיָמִים אֲחָדִים (בראשית כ"ט):
ספורנו
אעבדך שבע שנים ברחל. אין ספק שלא היה הצדיק נושא אשה להעמיד בנים אם לא היה בידו לפרנסה בפרט בשאר וכסות כאמרם ז"ל (יבמות פ' הבא על יבמתו) נושא אדם כמה נשי' והוא דאית ליה למיקם בספוקייהו וכן אין לחשוב שלבן שהי' בעל ממון יתן לו בנותיו אם לא היה בידו לפרנסם אם כן באמרו כי במקלי עברתי היתה הכונה שלא היה בידו אז מקנה ולא דרך לעשות מלאכה להרויח ולהתפרנס בה וענין העבודה בשביל רחל היה למוהר כמנהגם שהיו נותנים מוהר לאב שיתן את בתו כאמור אם מאן ימאן אביה לתתה לו כסף ישקול כמהר הבתולות ומה שאמרו אחר כך כי מכרנו היה שחשבו בענותן שהיה המוהר יותר מן הראוי בשבילן: