ישמח משה
עוד י"ל, בהקדים דקשה לכאורה לפי מה שמבואר דאסור למכור עצמו אף שהוא רק על שש שנים, אם כן קשה על יעקב איך מכר עצמו ללבן. מיהו יש לומר דהא יש להבין מה בין פועל לעבד, ואף דכתבו התוס' בב"מ (דף יו"ד (י') ע"א) בד"ה כי לי בני ישראל (ויקרא כה נה), דפועל יכול לחזור, להכי לא חשוב עבד, על זה קשה הא עבד עברי נמי יוצא בגרעון כסף, כדאיתא במשנה קדושין (פ"ק דף יו"ד) (קידושין י"ד ע"ב) עיין שם. וצריך לומר דדמי קנין ניתן לעבד תיכף, והוא צריך להחזיר אחר כך ולהשתחרר, מה שאין כן בשכירות פועל דשכירות אינה משתלמת אלא בסוף (ב"מ ס"ה ע"א), אם כן אינו צריך לשום עשיה לבסוף כשחוזר, והבן. והנה יעקב נשמר מזה, ולכך אמר אעבדך שבע שנים ברחל בתך (בראשית כט יח), דהיינו כשישלמו יתן לו את רחל, אם כן כשהיה חוזר לא היו צריך לשום עשיה, ואף דאחר נשואי לאה אמר לו לבן וניתנה לך גם את זאת בעבודה אשר תעבוד וגו' (בראשית כט כז), לבן אמר, אבל יעקב לא אמר, ואם כן לא נתחייב בעבודה אף אחר שניתן לו לאה, דהא כבר עבד בשביל רחל, ובשביל לאה אינו צריך לעבוד דהא נתנה לו בעל כרחו, רק דמכל מקום עבד אחר כך שלא יחלל שם שמים, אבל לא נתחייב בעבודה. ואם כן מצינו ביעקב ששמר עצמו מזה, וכן מצינו ששמר עצמו מאד ולנגוע אפילו בפרוטה אחת של לבן אף שעשה לו שלא כדת. והיינו אלא אוזן ששמע בהר סיני וכו', והוא מהדברים שמצינו מפורש ששמר עצמו יעקב קודם מתן תורה ולא שמע בסיני, וזה שמע ולא נשמר, לכך ירצע באוזן ימין דמרמז על יעקב, והבן.
אגרא דכלה
שם (פרשה) ע' (ב"ר פ"ע י"ג) ותרץ ותגד לאביה (בראשית כט יב). אמר רבי יוחנן לעולם אין האשה רגילה אלא לבית אמה, איתביה והא כתוב ותרץ ותגד לאביה, א"ל שמתה אמה ולא היה לה להגיד אלא לאביה. צריך להתבונן מהו הצורך להשמיענו זאת בתורה שמתה אמה. אבל יומתק הדבר על פי דברינו בפרשת תולדות (בראשית כח ב), מ"ש יצחק ליעקב קום לך פדנה ארם וקח לך שם אשה מבנו"ת לבן אחי אמך וכו' אחי רבקה אם "יעקב "ועשו. והנה כתב רש"י לשם איני יודע מה מלמדינו. וכתבתי שם דיצחק אמר לו קח לך משם אשה מבנות לבן אחי אמך וכו', רצ"ל מהר וקח לך משם אשה מבנות לבן, בעוד שאין לו רק בנות קודם שיהיו לו בנים ויהיו רשעים, ורוב בנים הולכין אחר אחי האם (ב"ב ק"י ע"א). וזהו שסיים "אחי "אמך, חזי מה עלתה כי עבור שהיה לבן אחי אמך יצא ממנה עשו. וז"ש אחר כך (בראשית כח ה) אחי רבקה אם יעקב ועשו, (ועיין מ"ש לעיל במסורה ולרבקה (בראשית כד כט)). והנה לפי זה יש לתמוה על אבינו יעקב האיך הרחיב הזמן אעבדך שבע שנים וכו' (בראשית כט יח), דילמא בין כך וכך יוליד לבן בנים, (ובפרט שזה היתה לו צוואת אביו למהר הדבר). לזה השמיענו התורה שלא היה חושש לזה, להיות שאם הבנות הללו כבר מתה, ואפילו אם יוליד בנים מאשה אחרת, אין כאן בית מיחוש כי אין אבות לגוי (עיין רש"י בראשית כ יב), ובגוי עיקר החשש באחים מצד האם. ובזה גם כן אין קפידא על יעקב למה נתאחר גם כן בבית עבר י"ד שנים, דילמא בין כך יוליד לבן בנים. אבל יתכן הדבר להיות ששמע ממגידים שאשתו של לבן אם הבנות כבר מתה, אם כן אין כאן חשש:
אגרא דכלה
ראובן בכור ישראל (במדבר כו ה). אומרו שהוא בכור ישראל, וכן בפרשת במדבר (א כ), ומי לא ידע בכל אלה. ואחשוב דהנה ידוע מי שעושה כזאת מה שאירע ליעקב, דהיינו שותה בכוס זה וכו', הלא בני תמורה יקראו הבנים הנולדים ואין להם חלק בקדושה (נדרים כ' ע"ב). והנה גם בכאן קרה כענין הזה שניתנה בכורה ליוסף בכור רחל, כי עליו היתה המחשבה כמבואר בזהר, אבל על כל פנים לא נפגם ראובן מהקדושה, ולמה תהיה כזאת. והנה בודאי הוא שיעקב אנוס היה, אך קשה למה קרה כזאת ליעקב אבינו הלא רגלי חסידיו (ישמור) (שמואל א' ב ט, עיין יומא ל"ח ע"ב), ולמה הזמין הש"י לפניו דבר אשר לא יוכשר בעיני השם. ואחשבה להתבונן במקרא קודש בפרשת ויצא (בראשית כט כג) באומרו ויהי בערב ויקח את לאה וכו' ויבוא אליה. הנה ויבו"א אלי"ה מיותר לגמרי וכן בכל האמהות, כי הכל יודעין כלה למה נכנסה לחופה. והנראה לי דמשמיענו צדקת יעקב שחשש מאוד לרמאות לבן, כמובן באמרו ברחל בתך הקטנה (בראשית כט יח). והנה הגם שהתנה עמו, אף על פי כן לא האמין וחשש לרמאות פן החליפה ויהיה ח"ו שותה בכוס זה וכו', על כן לתקן את זאת מה דאפשר, היה יעקב בסתם מכוין לגוף זאת האשה תהיה מי שתהיה. וז"ש ויבוא אליה דייקא, שלא נתכוין דוקא לרחל רק אליה היינו לגוף הלזה, ואם כן היה ראובן בכור ישראל גם כן ולא רק בכור לאה, רק אף על פי כן להיותו רוצה במחשבתו דוקא ברחל, החזיר השם ית' האבידה לבעליה, אבל לא נדחה ראובן מקדושתו ח"ו כי היה בכור ישראל. וז"ש לו יעקב ראובן בכרי אתה (בראשית מט ג), ולא דוקא בכור לאה. וזה שמשמיענו זאת התורה בכאן בהתייחס ישראל, ובפרט בפרשה הלזו שהש"י חתם שמו על משפחותיהם והעיד עליהם שהם כולם זרע אמת (עיין פסיקתא דר"כ פי"א ו'), ועיין לקמן: