פירוש על בראשית 29:29

לה לשפחה. דקדק לומר תיבת לה, לומר שלה היא השפחה, וכמו שפירשתי בפסוק (כ"ד) ויתן לבן את זלפה:

ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה. שפחת מלוג היתה שנאמר לה.

ויתן לבן לרחל בתו את בלהה שפחתו לה לשפחה. צריך לדעת מפני מה נשתנה לשון כתוב הזה מהכתוב האמור למעלה אצל זלפה שפחת לאה ששם נאמר ויתן לבן וגו' ללאה בתו שפחה וכאן נאמר לה לשפחה ואכן הנה נודע כי ה"א הוא משל הזרע בסוד הכתוב (בראשית מ"ז, כ"ז) ה"א לכם זרע. וכל עוד שלא היה בשרה ה"א בשמה לא היתה יכולה להוליד עד שניתן ה"א לאברהם וה"א לשרה וכל אשה שיש לה ה"א בשמה היא טובה לזרע כנודע. והנה בכל האמהות חוץ מרחל היה להם ה"א בשמם ורחל שלא היה לה ה"א בשמה הוכרחה לתת שפחתה לבעלה כי בלהה יש לה ב' ההי"ן בשמה ואחת לקחה רחל במה שהכניסה צרה בביתה לקחה קצת משורש נשמתה מסוד הה' ועל כן אמרה הנה אמתי בלהה בֹא אליה וגו' ואבנה גם אנכי ממנה כי היתה צריכה לה"א היתירה אשר בשם בלהה אבל לאה לא היתה צריכה לכך, ולכך בלאה נאמר ללאה בתו שפחה כי לא היתה ללאה בתו אלא שפחה בלבד שלא היתה צריכה לה לדבר אחר וברחל נאמר לה לשפחה כי היתה צריכה אליה לשני דברים אחד לה בעצמיותה להבנות ממנה לקבל חלק ממנה, וגם לשפחה.