ילקוט שמעוני על התורה
אעבדך שבע שנים ברחל בתך הקטנה. אמר בגין דאנשי מקומך רמאין אברר את קניני. ברחל ולא בלאה. בתך שלא תביא אחרת מן השוק ותקרא את שמה רחל. קטנה שלא תחליף שמותן זו בזו ואפילו את נותן את הרשע בחמור של חרשין אין את מועיל. ויאמר יעקב אל לבן הבה את אשתי אמר ר' איבו אפילו אדם פרוץ בלשון הזה גנאי הוא לו ואדם צנוע כיעקב אומר בלשון הזה אלא כך אמר גזר הקב"ה שאני מעמיד י"ב שבטים ועכשיו הריני בן פ"ד שנים ואם איני מעמידן עכשיו אימתי אני מעמידן לכך צריך הכתוב לומר הבה את אשתי ואבואה אליה. ויאסוף לבן את כל אנשי המקום ויעש משתה אמר להם יודעים אתם שהיינו מדוחקים למים וכיון שבא הצדיק הזה נתברכו המים א"ל ומה אהנו לך א"ל אי בעיין אתון אנא מרמי ביה ויהיב ליה הדא לאה והוא רחים להדא רחל סגי והוא עבד גביכון שבע שנין אחרנין א"ל עביד מה דהני לך א"ל יהבון לי משכונין דלית חד מנכון מפרסם יתי ויהבון ליה משכונין אזל ואייתי חמר ומשח וקופר הוי למה נקרא שמו לבן הארמי שרמה באנשי מקומו כל ההוא יומא הוו מכללין ליה וכיון דעל ברמשא א"ל מהו כדון א"ל את גמלת חסד בזכותך גם אנו נגמול חסד עמך הוו מקלסים קדמיה ואמרו הי לאה הי לאה ברמשא אתון מטליתא וטפון בוצינא א"ל מהו כדין א"ל מה את סבור דאנן ביזוי דכוותכון כל ההוא ליליא היה צוח לה רחל רחל והיא עניא ליה. בצפרא והנה היא לאה א"ל מה רמייתא בת רמאי לאו בליליא הוה קרינא רחל ואת ענית לי א"ל אית ספר דלית ליה תלמידים לא כן הוה אבוך צוח לך עשו ואת עני ליה. מלא שבוע זאת ונתנה לך גם את זאת מכאן שאין מערבין שמחה בשמחה. לקח לבן שתי שפחותיו ונתן לשתי בנותיו וכי שפחותיו היו והלא בנותיו היו אלא בנימוס הארץ בנותיו של אדם מפילגשיו הן נקראות שפחות שנאמר ויתן לבן לרחל בתו: