מי השלוח
כי שנואה אנכי וגו' ותקרא שמו שמעון. ושמעתי פירושו כי שנואה אנכי, דדיוקנו של יעקב בכסא הכבוד (חולין צ"א:) והקב"ה נקרא שונא זימה (סנהדרין ק"ו.) והוא הריח ריח זה בה, ובשמעון אמרו ז"ל (בראשית רבה פר' צ"ט) כ"ד אלף שנפלו בשיטין היו משבטו, וכשנולד, הבינה דבר זה, ויתן לי גם את זה השי"ת נתן לה להיות קודש לה' כך שמעתי.
(לקוטי מאמרים פ"ב.)
(לקוטי מאמרים פ"ב.)
מאור ושמש
ותהר עוד ותלד בן ותאמר הפעם אודה כו' ותעמוד מלדת ולכאורה יקשה על מה מרמזים השני תיבות ותעמוד מלדת כי לכאורה המה מיותרים והנראה דהנה הארבעה אשר צריכין להודו' יורדי הים ואינך הנה דוקא אחר שכבר יצאו מן הצער ההוא אשר היו בו לגמרי אז צריכין להודו' לה' שקבלו כל הטובה היינו אחר שכבר עלה מן הים והחולה כבר נתרפא לגמרי וכן כולם וכן בכל ההצלות והישועו' אחר שכבר יצא מן הצער שהי' לו צריך להודות וכן מרומז בגמרא בפי' ארבעה צריכין להודו' מי שהי' חולה ונתרפא מלשון ונתרפא משמע לגמרי וכן גבי אידך משמע שיצא מן הצער אשר היה בו ולא צריך עוד לטובה בזה והנה שמעתי מאדמ"ו הרב הקדוש מו' יעקב יצחק מלובלין הכ"מ זלה"ה במעשה דחוני המעגל במס' תענית שהתפלל על הגשמים עד שירדו גשמים מרובי' ולא היו צריכים להם עוד ובקשו ממנו שיתפלל עליהם שלא ירדו עוד אמר להם שיביאו לו פר הודאה יעוין שם והביאו לו והקריב ופסקו הגשמי' אמר אדמ"ו זלה"ה שהכוונה הי' כנ"ל כי אחר שהקריב פר הודאה בזה רימז שכבר יצאו מן הצער לגמרי ואינם צריכים עוד להטובה וממילא יפסקו הגשמי' וזה מרומז בפסוק שלפנינו אחר שאמרה לאה הפעם אודה את ה' וקראה שמו יהודה לשון הודאה ממילא הראה בעצמה שכבר קבלה כל הטובה בבנים ואינה צריכה עוד לטובה זו על כן ותעמוד מלדת עד אח"כ ע"י הפעולת שנתנה שפחתה לאישה נתן אלקי' שכרה וילדה עוד אח"ז יק"ל.
כלי יקר
כי שמע ה' כי שנואה אנכי. אע״פ שבלידת בן ראשון אמרה כי עתה יאהבני אישי וכ״ש שלא ישנאה, ולמה זה אמרה כי שנואה אנכי מ״מ נראה שהיא סברה שיהיה כן ולא עלתה בידה, כי היא סברה מאחר שאין אשה אלא לבנים והבן אהוב בלי ספק, ואיך תהיה בור שנואה ומימיה חביבין, ע״כ אמרה כי עתה יאהבני אישי, ואח״כ ראתה שהלכה בטעות שהרי מן הדין היה שאחותי תלד בן שני ומה נתן לי ה' גם את זה אלא לפי שגלוי לפני הש״י שעודנו בשנאתו, לכך אמרה כי שמע ה' הוא ית' לבדו בוחן לבו ושמע כל דבריו שעם לבו, אבל אני לא ידעתי זה כי חשבתי שכבר סרה שנאתו.