מדרש לקח טוב
יהודה אתה יודוך אחיך. יהודה שמו הודאה. על שהודת לאה אמו. שנא' הפעם אודה את ה' על כן קראה שמו יהודה (בראשית כט לה). והוא בעצמו הודה במעשה תמר ולא בוש. לפיכך אתה יודוך. כלומר אתה הודת על האמת והצלת את תמר מלישרף. ולפיכך יודוך אחיך. שאתה מלך עליהם. וכן היה שעמדו ממנו שלשים מלכים ונשיאים כמנין יהוד"ה הרי שלשים. מן אברהם עד שלמה ט"ו דורות. ואברהם אבינו נשיא היה. שנאמר נשיא אלהים אתה בתוכנו (בראשית כג ו). אברהם. יצחק. יעקב. יהודה. פרץ. חצרון. רם. עמינדב. נחשון. שלמון. בועז. עובד. ישי. דוד. ושלמה. הרי ט"ו. ומן שלמה עד גלות יכניה ט"ו. רחבעם. אביה. אסא. יהושפט. יהורם. אחזיהו. יואש. ואמציה. עזריה יותם. אחז. יחזקיהו. מנשה. אמון. יאשיהו. יכניה. לכך נמשלה מלכות יהודה כירח. שנא' כירח יכון עולם (תהלים פט לח). כשם שהוא עולה ומתגבר עד ט"ו יום. ועוד חוזר ומתכסה מעט מעט עד ט"ו ימים. כך מן אברהם עד שלמה ט"ו. ומיכן ואילך ט"ו עד הגלות הראשון בימי יהויכין מלך יהודה. ולכך עולה חשבון יהודה שלשים. ויהודה רביעי לבטן. והמאורות ביום רביעי נבראו. לפיכך נמשלה מלכות יהודה במאורות. שנאמר וכסאו כשמש נגדי (שם שם לז). כשם שאי אפשר לעולם בלא מאורות. כך אי אפשר לעולם בלא זרע דוד. שנאמר כי ברית עולם שם לו ערוכה בכל ושמורה (ש"ב כג ה). ואומר לעולם אשמר לו חסדי ובריתי נאמנת לו (תהלים פט כט). ואומר אחת נשבעתי בקדשי אם לדוד אכזב (שם שם לו). דוי"ד על שם עשרים וארבעה ספרים. דוד תחלת שמו ד' וסופו ד'. לפי שהיה יהודה רביעי לבטן לכך נקרא יהודה אתה יודוך אחיך. שכל ישראל מודים שה' בחר למלכות בית דוד. ושירי דוד המעולים. וחסדי דוד הנאמנים. ולפיכך לקח אהרן קדוש ה' את אלישבע בת עמינדב אחות נחשון. שהוא ראש לנשיאים. דכתיב ויהי המקריב ביום הראשון את קרבנו נחשון בן עמינדב למטה יהודה (במדבר ז יב). ואומר כי יהודה גבר באחיו (דה"א ה ב). וכשם שנכרתה ברית לכהונה. כך נכרתה ברית למלכות בית דוד. ודגל יהודה נוסע בראשונה. וכן אחרי מות יהושע כתיב מי יעלה לנו בכנעני בתחלה להלחם בו ויאמר ה' יהודה יעלה (שופטים א ב). ולא בחר ה' לבנות לו בית בירושלים. כי אם בשלמה בן דוד. לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. יהודה הציל את יוסף מן הבור. שנא' ויאמר יהודה אל אחיו (בראשית לז כו). וגם הציל את תמר ושני בניה פרץ וזרח מן האש. שהיתה מעוברת תאומים והיא בת ג' חדשים. וכבר נגמרה צורות הוולדות במעיה. ואומר הוציאוה ותשרף (שם לח כד). לולא שהודה יהודה היתה נשרפת היא ושני בניה. לפיכך הציל הקב"ה את דניאל מגוב האריות. תחת יוסף שהציל מן הבור. ונוצלו חנניה מישאל ועזריה מכבשן האש. תחת תמר ופרץ וזרח. ישתבח שם אלהינו שאינו מקפח שכר. נוצר חסד לאלפים. וזרובבל בן שאלתיאל ייסד בית שני. לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך. וגם לעתיד לבא ויצא חטר מגזע ישי (ישעיה יא א). אשר עומד לנס עמים אליו גוים ידרושו (ישעיה יא י). זה מלך המשיח. ואומר והקימותי לדוד צמח צדיק (ירמיה כג ה). ואומר ועבדו את ה' אלהיהם ואת דוד מלכם אשר אקים להם (שם ל ט). זה מלך המשיח שהוא מזרע יהודה. לכך נאמר יהודה אתה יודוך אחיך.
מי השלוח
ותאמר הפעם אודה את ה'. איתא בגמ' (מגילה ו':) אמר ר' יצחק אם יאמר לך אדם יגעתי ולא מצאתי אל תאמין לא יגעתי ומצאתי אל תאמין יגעתי ומצאתי תאמין. והנה בגמ' ודאי לא בשופטני עסקינן שזה האומר יגעתי ולא מצאתי איירי שאנו רואין שיגע הרבה ולא מצא, וכן האומר לא יגעתי ומצאתי איירי שאנו רואין שלא יגע ומצא וא"כ איך שייך לאמור אל תאמין. אך עומק הענין הוא מבואר ברחל ובלאה, כי בטח אמנו רחל כמה תפלות וכמה בקשות בקשה שיושיע לה ה', אך מפני זה לא הועיל לה לפי שנאמר ותקנא רחל באחותה והוצרכה הקנאה להתברר אם היא קנאת סופרים שהיא לשם שמים או קנאה בעלמא כפי דרך הטבע ח"ו. והנה התנהגות הש"י עם האדם אשר באותה הטובה שנתן בהמדה, בהמדה הזאת עצמה ברא בו חסרון, ע"כ לא יוכל הטובה לצאת לפועל קודם שיתרפא חסרונו, וקודם שיתרפא החסרון לא יועיל כמה תפלות וסיגופים להאדם עד שיתרפא חסרונו ואז יושע. ע"כ לפי שרחל הוצרכה להתברר במדות קנאה וקודם שנתבררה בזאת לא הועיל לה שום תפלה וכל יגיעתה, וע"כ כאשר בקשה מיעקב אבינו שיתפלל בעדה חרה אפו עליה. ולהבין זאת כי הלא כדין עשתה, כי מי שיש לו צרה בתוך ביתו ילך אצל חכם (בבא בתרא קט"ז.) וכן הקשה הרמב"ן ז"ל. אך מחמת שכתוב קודם ותקנא רחל, ע"כ ויחר ליעקב מחמת שמקודם היתה צריכה להתברר קנאתה, אך כשאמרה ליעקב הנה אמתי לפניך וכו' ואבנה גם אנוכי ממנה, מזה נראה שכוונתה היתה לש"ש שהרי הכניסה צרתה לתוך ביתה. וזה פי' יגעתי ולא מצאתי אל תאמין אף שאנו רואין שיגע את עצמו, מ"מ לא היה במקום הראוי לפניו להתיגע כאדם הרוצה לכנוס לבית ודופק שלא במקום הפתח אפילו ידפוק כל היום לא יועיל לו, אבל כשיבא למקום הפתח וידפוק אז מיד יפתח לו. ולא יגעתי ומצאתי, מובן בלאה, כי כשילדה את יהודה אמרה הפעם אודה את ה', לפי שלא בקשה על זה, כי כבר נטלה חלקה מקודם כפי החשבון על ארבע אמהות ונראה כלא יגעתי ומצאתי, ואצל הש"י הוא הכל במשפט כי הש"י העיד עליה כי יגעה את עצמה מאד בג' בנים הראשונים, כמ"ש כי ראה ה' בעניי, כי שמע ה' כי שנואה אנוכי, ונתן לה הש"י את יהודה כאדם שנותן הכרע לחבירו אם לוקח ממנו הרבה, ותוספתו של הקב"ה הוא מרובה על העיקר, וזהו יקרת נפש יהודה אשר גבר באחיו כי כל הגדולות יצאו ממנו, ועל זה אמרה הפעם אודה את ה', כי נפש כזה לא יוולד בכח ובשכר צדקות וישרת האדם רק מברכת הש"י, כי כשיבא מכח האדם אינו בא רק כפי מעשיו, אבל מה שהש"י נותן הכרע מצדו אז הוא בלי שום גבול ע"כ תוספתו מרובה על העיקר. וע"כ נכתב על ותהר עוד של שמעון ולוי מונח זרקא, על כי הם באו לה ביגיעתה, אבל על ותהר עוד על של יהודה נקוד קדמא ואזלא היינו בלא יגיעתה והבן.
תפארת שלמה
ותהר עוד וכו' ע"כ קראה שמו יהודה ותעמוד מלדת. הנה כבר נתבאר במ"א על מאמר הגמ' ר' יהודה היה דורש סמוכים. פי' לקרב השם הוי' יחד להיות סמוכין כי עתה הד' מפסקת. וז"ש והגישו אל הדל"ת. ויגשו לשבור את הדל"ת בסוד השבירה כיל"ח אבל כתיב והדלת סגר אחריו. וז"ש בגמ' כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו. אמר ר' אחא בי' ובדלי"ת. להמשיך מא"א עולם הרחמים בהיחוד של ק"ש ע"י העלאת מ"נ ולהוציא הד' העומדת ומפסקת בשם הוי' ב"ה. ואז מאריכין לו ימיו כמ"ש בפי' הפ' ויהי כי ארכו לו שם הימים ע"ש. והענין הוא כי הד' רומזת על דוד המלך ע"ה רגל רביעי במרכבה ובחי' מלכות היא בגלות בבחי' דלות כי היא דלה ואביונה והוא שאמר דלותי ולי יהושיע כי עיקר הגאולה יהיה לבחי' מלכות הזאת ב"ב. והוא שרמז במשנה ב"ב המקיף את חבירו משלש רוחותיו וכו' ר' יוסי אמר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל. דהנה בחי' המקיף משלש רוחותיו הם תלת אבהן בבחי' חג"ת והרביעית היא בחינת מלכות בית דוד שמגלגלין עליו את הכ"ל היא כל"ה כי כל השפעות טובות באים על ידי המלכות וכל הישועות יהיו ע"י עליית מלכות בית דוד במהרה. וזהו שבעל המאמר הלזה הוא ר' יוסי כי יוסי גימט' אלהי"ם. ומהרה יקום אלהים ויפוצו אויביו ויגדור פרצות עמו בית ישראל שהיא הרביעית רמז לדלי"ת בגלות ויהיה יחוד הה' מלאה בבחי' כלה בקבוץ בנ"י לתוכה בשמחה. אכי"ר: