פירוש על בראשית 30:27

ויאמר אליו לבן אם נא מצאתי חן בעיניך נחשתי ויברכני ה' בגללך ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה ויאמר כו' ויאמר לבן הן לו יהי כדברך כו' ויפרץ האיש מאוד מאוד כו' וישמע את דברי בני לבן לאמר לקח יעקב מכל אשר לאבינו כו' נראה לפרש הכתובים בדרך הרמז כי חכמז"ל דרשו על פסוק אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד אורך ימים למיימינים בה היינו שעוסקים לשמה ובשמאלה היינו שעוסקים שלא לשמה עושר וכבוד הנה לבן הרשע רצה לבלבל מחשבת יעקב אבינו שלא יעסוק בעבודתו לשמה רק שלא לשמה המכונה בשמאל וזה מרומז בפסוק ארמי אובד אבי ר"ל אבי מלשון רצון כמש"ה ולא אבה ר"ל שאבד הרצון של יעקב אבינו שלא יהיה עובד את ה' לשמה רק רצה לבלבלו שיעבוד שלא לשמה וזה אשר אמר לבן ליעקב נחשתי ויברכני ה' בגלליך גלל הוא לשון פרש ופסולת ר"ל ע"י העסק שלך שלא לשמה אשר הוא אצלך כפסולת נתברך בעושר כמאמר הכתוב בשמאלה עושר וכבוד ע"כ אמר לו נקבה שכרך עלי ואתנה ר"ל שרצה להביאו ליד מדת השמאל שהיא במדרגת נוקבא שהוא עבודה שלא לשמה ועי"ז יהי' לו השכר בעושר וכבוד וזה אשר רמזו חכז"ל במדרשים הן לו שאמר הן לא ר"ל הן לא עולה בגי' פ"ו כמנין אלקים רצונו להביא לקטנות המוחין המרומזים בשם אלקים אמנם יעקב אבינו אזר כגבור חיל להפר מחשבות ערומים ודבק א"ע בתורה ועבודה לשמה ליחד קו"בה ושכינתי' וזה מרומז בהכתיב הן לו כפשטי' שעולה בגי' צ"א מספר הוי' אדנ"י ולא די שלא פעל לבן בו להדיחו מדרכיו הטוב אדרבה ע"י התאמצו בתורה ומעשים טובים לשמה הוציא ניצוצות קדושות חיותו של לבן להעלותם למעלה וזה מרומז בפסוק ויפרוץ האיש כו' ר"ל שפרץ בלבן פרצות להוציא בלעו מפיו חיות הקדושה אשר היה לבן יונק ממנה וזה שאמרו בני לבן לקח יעקב את כל אשר לאבינו היינו שכל חיות הקדושה שהיה לבן יונק ממנה לקח יעקב והוציא ממנה ומאשר לאבינו עשה את כל הכבוד כבוד היינו לבוש כי ר' יוחנן קרא למאני מכבדותי' היינו שהניצוצות הקדושים אשר הוציא מלבן והעלה אותם למעלה עשה מהם לבושים בעולמות עליונים כמבואר בספרי' הקדושים שבעליות העולמות הפנימיות של עולמות התחתונים נעשה לבושים בעולמות העליונים או י"ל כבוד בגי' ל"ב היינו שהעלה אותם לחכמה ששם ל"ב נתיבות כידוע וק"ל.

ביעקב כתיב נחשתי ויברכני ה' בגללך (בראשית ל כז). ביוסף כתיב ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף (שם לט ה). ולולי יוסף היה העולם חרב בימי פרעה. שנא' וכלה הרעב את הארץ (שם מא). ודניאל הבין בכל ספר וחלומות והוא סיפר לנבוכדנאצר מה די להוי בסופיה יומיא. ואפי' ישראל בגלותם בתפלתן מעמידין העולם. לכך נאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ. ולעתיד כתיב אשר יחזיקו אנשים מכל לשונות הגוים בכנף איש יהודי לאמר נלכה עמכם כי שמענו אלהים עמכם (זכריה ח כג). וכתיב ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב (ישעיה יד א). ואומר כי אז אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרוא כלם בשם ה' ולעבדו שכם אחד (צפני' ג ט). לכן נאמר והתברכו בזרעך כל גויי הארץ.

נחשתי. מְנַחֵשׁ הָיָה, נִסִּיתִי בְּנִחוּשׁ שֶׁלִּי שֶׁעַל יָדְךָ בָּאָה לִי בְרָכָה; כְּשֶׁבָּאתָ לְכָאן לֹא הָיוּ לִי בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן (בראשית כ״ט:ו׳), אֶפְשַׁר יֵשׁ לוֹ בָנִים וְהוּא שׁוֹלֵחַ בִתּוֹ אֵצֶל הָרוֹעִים? עַכְשָׁיו הָיוּ לוֹ בָנִים, שֶׁנֶּאֱמַר וַיִּשְׁמַע אֶת דִּבְרֵי בְנֵי לָבָן (שם ל"א):