אדרת אליהו (ר' יוסף חיים)
ויאמר נקבה שכרך עלי ואתנה לכאורה י"ל תיבת עלי מיותרת והו"לל נקבה שכרך ואתנה ויובן בס"ד כי לבן מרוב רמאותו רצה מיעקב שיקצוץ שכרו חלף עבודתו על גוף לבן עצמו דהיינו שלבן יהיה גופו קנוי ומשועבד ליעקב סך כ"וכ שנים חלף עבודת יעקב שעבדו תחלה ואחר שיתרצו ביניהם בסך כ"וכ שנים אזי לבן יפדה עצמו מיעקב במעות שיתן לו מעות כנגד השנים שצריך לעבוד אותו ולא רצה לבן שמתחלה יתפשר עמו במעות מפני שחשש פן יעקב יתבע ממנו מעות הדבה חלף עבודתו ולכן רצה שיקצוץ שכרו תחלה על גוף לבן עצמו כדי שלבן לא יהיה חייב ליעקב מעות כי אם עבודת גופו שמחוייב לעבוד את יעקב ולעשות לו כל צרכו ואזי כשיבא אח"ך לפדות את עצמו במעות או בצאן יתרצה יעקב ממנו בסך מועט שאם יתבע הרבה יאמר לו לבן מה יש לך עלי לא עבודת הגוף אני אעבוד אותך ולא אפדה את עצמי ובודאי יעקב לא ירויח כלום בזה כי מה יעשה בעבודת הרמאי הזה וא"כ בעל כרחו אז יתפשר עמו בסך מה וז"ש נקבה שכדך עלי דייקא ר"ל על גופי ולא על ממוני וא"ת מה אעשה בעבודת גופך ומי דר עם נחש בכפיפה אחת לז"א ואתנה ר"ל אחד שנקצוץ השכר על עבודת הגוף ודאי אנכי לא ארצה להיות עבד לך אלא ואתנה ממון בשביל זאת ואפדה את עצמי. והשיב לו יעקב אתה ידעת את אשר עבדתיך ואשר היה מקנך אתי ר"ל דברים אלו שאמרת שאתפשר עמך חלף עבודתי בעבודת גופך אלו הם דברי שיטות מאחר שכל השנים האלו אנכי הייתי עובד אותך וכל המקנה שלך היה אתי וא"כ אתה אפי' לצורך עצמך לא שעבדת גופך ואם תשתעבד לי אין זה כי אם דברי מדמה ותחבולה ואחר שהבין לבן שיעקב הבין התחבולה שלו ואינו רוצה בזה האופן אז א"ל מה אתן לך ויאמר יעקב לא תתן לי וכו':
אבן עזרא
נקבה. לשון צווי. במשקל זכרה לי אלהי לטובה. ופירושו פרש. וכן אשר פי ה' יקבנו. ודגשות הקו"ף להתבלע הנו"ן בו. כמו אשר ידבנו לבו: