מדרש לקח טוב
איש חרבו. מיכן אמרו רבותינו שכל מקום שנאמר איש אינו פחות משלשה עשר שנה. שהרי שמעון נולד בשנה שניה שנתן לבן לאה ליעקב. שהיא שנת תשיעית לביאת יעקב בבית לבן. שנאמר הבה את אשתי (בראשית כט כא). ולוי נולד בשנה שלישית שהיא עשירית לביאת יעקב בבית לבן. נשארו מן י"ד שנים ה' שנים עם שנת לידת לוי. הרי לך ה' שנים ללוי. ושש לשמעון. וטול עוד שש שנים שעבד בצאן. דכתיב ושש שנים בצאנך (בראשית לא מא). הרי י"א ללוי. וי"ב לשמעון. וב' שנים שהיה מקריב זבחים בבית אל. שהרי כ"ב שנים נכסה יעקב אבינו מאביו. וכנגדן נכסה יוסף מאביו. בלוש ותשכח. הרי י"ג ללוי. וי"ד לשמעון. לכך נאמר איש חרבו.
רש"י
ותחלף את משכרתי. הָיִיתָ מְשַׁנֶּה תְּנַאי שֶׁבֵּינֵינוּ, מִנָּקֹד לְטָלוּא, וּמֵעֲקוּדִים לִבְרֻדִּים:
כלי יקר
זה לי עשרים שנה בביתך. ולמעלה אמר זה עשרים שנה אנכי עמך, ולא הזכיר מלת לי, גם אמר עמך במקום בביתך כי באמת יעקב לא היה בביתו של לבן כי אם חודש אחד, שנאמר וישב עמו חודש ימים משמע רק חודש ימים היה יושב עמו בביתו, אבל בכל שאר הזמנים היה מתגורר בשדות ואהלים לרעות צאן לבן ולא היה בביתו של לבן, כמו שאמר הייתי ביום אכלני חורב וקרח בלילה, לכך אמר זה כ' שנה אנכי עמך אבל לא בביתך. ומ״מ אפילו זה החודש ימים אשר ישב בביתו של הרשע והרמאי לא היו בעיניו כימים אחדים, אלא כזמן ארוך לפי שימי צער היו לו שנראים כימים רבים, ואמר אויה לי כי גרתי משך זמן רב עם הרשע, ואם מעט הוא, לי. ר״ל בעיני שקול כאלו הייתי כל כ' שנה בביתו, לכך אמר זה לי עשרים שנה בביתך, באמת אינם כ' שנה כ״א חודש אחד לבד, אבל לי הוא שקול חודש זה כעשרים שנה, לא כמו שאמרה אמי וישבת עמו ימים אחדים, כי אולי לא ידעה אמי בגודל רשעתו, ולבי יודע מרת נפשו כמה צער סבלתי על היותי עמך בביתך ממש.