מדרש לקח טוב
עם לבן גרתי. גירות היה לי ולא מנוחה. שנאמר הייתי ביום אכלני חרב וקרח בלילה ותדד שנתי מעיני (בראשית לא מ).
דברי אמת
בפסוק הייתי ביום אכלנו חורב כו'. דהנה הצדיק צריך תמיד לבקש רחמים על ישראל וגם על כל העולם הנוגע לקיום כי הוא לרצון הבורא ב"ה והנה לקיום העולם טוב להיות האויר כראוי לפי הזמן דהיינו בקיץ חם ובחורף כפור וקרח כידוע והנה אם אדם פועל בעבודתו או בתפלתו בא גם אורו ית' ונעימותו וכמו שאמר יחזקאל הנביא נמצאו כו' ואוכלם וכן איתא בספר חסידים שבא לאדם שמחה בלבו אם נתקבל [תפלתו] וכן פרשנו מכלכל חיים בחסד פי' בחסד שאתה משפיע אתה מכלכל חיים ג"כ כי בא אורו ית' ע"י רצונו ית' שבא לעולם וזה הייתי ביום הוא קיץ שרוב המעת לעת הוא יום אכלני פי' בא לי אכילה הוא נעימותו ית' וכמו ויחזו את האלקים ויאכלו וישתו וזה אכלני חורב שהמשכתי לעולם. וקרח בלילה פי' בחורף שהעיקר והרוב שבמעל"ע היא לילה בא לי מתיקותו ית' ע"י שהמשכתי קרח להיות בריאות הגוף לעולם ואז ותדד שנתי מעיני כי בחורף לא איברי לילה אלא לגירסא: