בית הלוי על התורה
הצילני נא מיד אחי מיד עשו. יש להבין אחרי כי לא היה לו רק אח אחד למה הוצרך לומר מיד עשו ובאמרו מיד אחי כבר מבואר בקשתו. ועיין בזוהר על פסוק וז"ל מכאן מאן דצלי צלותא דבעי לפרשא מיליה כדקא יאות כו' מיד אחי ואי תימא קרבין אוחרנין סתם אחין איקרון מיד עשו בגין לפרשא מיליה כדקא יאות. אמנם אכתי יש להבין אמרו שני פעמים מיד אחי מיד עשו והיו סגי לומר באומרו מיד אחי עשו. ויש לפרש הכוונה דיעקב בהודעו דעשו בא לקראתו הבין דלא ימלט מאחד משני האופנים, או דעשו ילחם עמו וירצה להורגו, או דיתרצה עמו וישוב מאפו וישב עמו בשלוה ואחוה כשני אחים. ומשני האופנים הללו נתיירא יעקב, דגם טובתו ואהבתו של עשו רעה היתה אצל יעקב, ועל אלו שני האופנים אמר הכתוב ויירא יעקב מאד ויצר לו דאמר ויירא על ספק שמא יהרגנו וייצר לו על הספק שמא יתקרב לו. וזהו שביקש על הני שני אופנים הצילני נא מיד אחי מיד עשו שאיננו רוצה בו לא לאח ולא לעשו וביקש שיצילו משני ידים הללו. ונתקבלה תפלתו, דבתחילה היה בדעת עשו להרגו והקב"ה הצילו מידו ואח"כ כשנתרצה לו ביקש להיות עמו ביחד ואמר נסעה ונלכה ואלכה לנגדך ויהיו שניהם ביחד והוא דחה אותו בדברים וניצל גם בזה ממנו וכמו שאמר הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו שעירה, השמיענו הכתוב דבאותו יום עצמו נפרד עשו ממנו והלך לדרכו ולא נתעכב אפילו יום אחד עמו וכבקשתו. וכבר ראיתי במפרשים שנתקשו על דברי הכתוב וישב עשו ביום ההוא לדרכו דמאי אשמועינן הפסוק דבאותו יום שב לדרכו ולפי הנ"ל מבואר היטב:
מדרש לקח טוב
מיד איש אחיו. אלו בני עשו. דכתיב הצילני נא מיד אחי מיד עשו (בראשית לב יב).
בית הלוי על התורה
כי ירא אנכי אותו פן יבא והכני אם על בנים ואתה אמרת היטב איטיב עמך ושמתי את זרעך כחול הים. לכאורה אחרי אשר כבר הבטיח לו א"כ למה נתיירא. ורק כבר אמרו בגמרא אין הבטחה לצדיקים א"כ למה הזכירו אחרי שאין זה טענה. רק דהך ואתה אמרת קאי על כי ירא אנכי אותו. פי' דעיקר יראתו ודאגתו לא היה על מה שנוגע לעצמו ולבניו בעצמם דעשו יעשה עמהם רעה רק עיקר יראתו על כבוד ה' שמא גרם החטא ויהרגם עשו ולא יקויים רצון הבורא יתברך שאמר שייטיב לו ולזרעו ועל זה היה מצטער. וכן הוא כוונת הכתוב בפרשה לך באברהם כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות משפט וצדקה למען הביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו. דאברהם יצוה בניו לעשות צדקה ומשפט למען יקויים רצונו יתברך להטיב לבניו. ובזה מובן בפשיטות מאמר חז"ל ששכר עבירה עבירה ושכר מצוה מצוה, דהעונש המגיע להאדם עבור העבירה הוא בעצמו ג"כ עבירה בפני עצמו, דאחר שרצון הבורא להטיב לישראל וזה גרם במעשיו שיענשו ויעשה עמו ההיפוך מרצונו ונמצא מגיע לו עונש עבור העונש. וכמאה"כ יסרתני ואוסר דעבור היסורים הגיעו לו עוד יסורים. [*) ירמיה ל"א. שמוע שמעתי אפרים מתנודד יסרתני ואוסר כעגל לא לומד השיבני ואשובה כי אתה ה' אלהי. ביאור הכתוב כי מבקשים השיבני ואשובה דהקב"ה יתחיל לסייעם לתשובה כי הם בעצמם אינם יודעים היאך ומה לשוב. ונתנו למשל דהבהמה המלומדה כבר למשוך בקרון כאשר תטה קצת מן הדרך ויכה אותה הבעלים מבינה כוונתו ותבא אל הדרך, אבל הבהמה שאינה מלומדה עדיין אם תט מן הדרך ויכה אותה הבעלים תרוץ עוד יותר בעקמימות יען כי אינה יודעת עוד הדרך וע"כ יוסיף עוד להכותה יותר, ונמצא דהכאה הראשונה גרם לה עוד מכות יותר. ויותר טוב היו אם הבעלים יקחוהו באפסר ויוליכה להדרך, וזהו שאמר יסרתני ואוסר כעגל לא לומד דהיסורים הראשונים הביאוני לידי יסורים אחרים יען כי אינני יודעת היאך לשוב וכשאני סובר אחר היסורים לשוב ולעשות טוב עוד אני מוסיף להרע וכמאה"כ על מה תוכו עוד תוסיפו סרה, וע"כ מבקשת השיבני ואשובה שתלמדני היאך ומה לשוב.] וזהו מאה"כ כי נרצה עונה כי לקחה מיד ה' כפלים בכל חטאתה דרק אז נרצה עונה. וכן הוא להיפוך במצוה אמרו ששכר מצוה מצוה, דהגמול הטוב שמגיע לאדם עבור מעשיו הטובים הוא מצוה בפני עצמו יען כי כן הוא רצונו ית' להטיב לו ומקבל על זה שכר בפני עצמו: