חתם סופר
וראיתי מי שדקדק, מ"ט קרא לעשו גמל, הא הוא חזיר (כדכתיב יכרסמנה חזיר מיער ודרשו קרא זה על עשו) י"ל כבר כתבתי במק"א כי ד' מלכיות ג' נרמזי' ב'גמל א'רנבת ו'שפן שסימ' טומאה בחוץ, אינם מפרסת פרסה, וסי' טהרה מעלה גרה הוא בפנים, לומר שאין תוכם רע כ"כ כמו החיצון שלהם, אך עשו הוא בהיפוך כחזיר, פושט טלפיו כאלו הוא טהור, מראה עצמו מבחוץ כשר וטוב, וטומאתו בפנים שאינו מעלה גרה, זה הוא הטעם שנמשל לחזיר, אבל זולת זה הי' ראוי להדמות לשהוא היותר גדולה בטומאה, והנה עכשיו שבא בפרהסי' וד' מאות איש עמו, לא פשט טלפיו אלא הראה שנאתו להדי', א"כ הרי הוא גמל, עד אחר וישקהו ויבכו, אז נהפך מגמל לחזיר:
רמב"ן
כי על כן ראיתי פניך אמר לו תקח מנחתי מידי בעבור שראיתי פניך שהם לי כראות פני אלהים ותרצני בקבלת המנחה כאשר האלהים רוצה את יראיו בקבלת מנחתם וקרבנם כענין ונרצה לו (ויקרא א ד) עולותיכם וזבחיכם לרצון על מזבחי (ישעיהו נו ז) מלשון יהי רצוי אחיו (דברים לג כד) ואור פניך כי רציתם (תהלים מד ד) כי רצו עבדיך את אבניה (שם קב טו) כולם ענין חפץ וחשק בדבר ורש"י כתב (רש"י על בראשית ל״ג:י׳) על שנתרצית למחול לי על סורחני ותרצני נתפייסת לי וכבר אמרתי (רמב"ן על בראשית ל״ב:כ״א) שאיננו טוב שיהיה לו מזכיר עון: