מדרש על בראשית 33:10: בראשית רבה ומקורות קלאסיים

ויקם יעקב בבוקר הוא ואנשיו, ויבחרו מכל המקנה מנחה לעשו. ואלה מספר כל המנחה אשר בחר יעקב ממקנהו, לתת לעשו אחיו. ויבחר מכל הצאן, ארבעה מאות וארבעים צאן. ויבחר מן הגמלים והחמורים, שלושים ושלושה. ומן הבקר בחר, חמישים בקר. וישם את הכל לעשרה עדרים ויתן כל מים אל מינו, ויתנם ביד עשרה מעבדיו עדר עדר לבדו. ויצום ויאמר אליהם, הרחיקו לכם זה מזה ושמתם ריוח בין עדר ובין עדר. והיה כי יפגש אתכם עשו ואשר איתו ושאלו אתכם לאמור למי אתם ואנה תלכו ולמי כל אלה אשר לפניכם, ואמרתם אליהם עבדי יעקב אנחנו ונלך לקראת עשו אחיו לשלום והנה יעקב בא אחרינו. ואשר לפנינו מנחה היא שלוחה מאת יעקב, אל עשו אחיו. והיה כי יאמרו אליכם למה יאחר הוא אחריכם ללכת לקראת אחיו לראות את פניו, ואמרתם אליהם אך הנה הוא בא אחרינו לקראת אחיו בשמחה כי אמר אכפרה פניו במנחה ההולכת אליו ואחרי כן אראה פניו אולי ישא פניי. ותעבור כל המנחה הזאת ביד עבדיו ותלך לפניו ביום ההוא, והוא לן בלילה ההוא עם מחנותיו על שפת נחל יבוק. ויקם בחצי הלילה ויקח את נשיו ואת שפחותיו ואת כל אשר לוז, ויעבירו בלילה ההוא את מעבר יבוק. ויהי כאשר העביר את כל אשר לו אל הנחל, ויותר לבדו ויפגשהו איש ויאבד האיש עמו הלילה עד עלות השחר ותקע כף ירך יעקב בהאבקו עמו. ויהי בעלות השחר ויעזוב האיש את יעקב שם, ויברכהו וילך לו. ויעקב עבר את הנחל בעלות השחר, והוא צולע על ירכו. ויזרח לו השמש כאשר כלה לעבור את הנחל, ויבוא עד מקום מקנהו ובניו. וילכו עד חצות היום, ויהי הם הולכים והמנחה עברה לפניהם. וישא יעקב את עיניו וירא והנה עשו בא מרחוק עמו אנשים רבים ארבע מאות איש, ויירא יעקב מאוד מאחיו. וימהר יעקב ויחץ את בניו על נשיו ועל שפחותיו, ואת דינה בתו נתן בתיבה אחת ויתנה ביד עבדיו. ויעבור הוא לפני בניו ונשיו לקראת אחיו, וישתחו ארצה הלוך הלוך והשתחוה שבע פעמים עד גשתו עד אחיו. ויתן אלוקים את יעקב לחן ולרחמים בעיני עשו ואנשיו, כי שמע אלוקים אל תפילת יעקב.

ותיפול יראת יעקב ופחדו על עשו אחיו, כי ירא עשו מיעקב מאוד על אשר עשו מלאכי אלוקים לעשו ותיהפך חמת עשו לרחמים על יעקב. וירא עשו את יעקב רץ לקראתו, וירץ גם הוא לקראתו ויחבקהו ויפול על צואריו וישקהו ויבכו. וגם כל האנשים אשר באו עם עשו, נתן האלוקים יראה ורחמים בלבם על יעקב וישקו את יעקב גם הם ויחבקוהו. וגם אליפז הם עשו וארבעת אחיו בני עשו בכו עם יעקב וישקוהו ויחבקוהו, כי נפלה יראת יעקב על כולם. וישא עשו את עיניו וירא את הנשים ואת הילדים בני יעקב הולכים אחרי יעקב, ומשתחווים בדרך אל עשו. ויאמר עשו אל יעקב מי אלה לך אחי, הבניך הם או עבדיך. ויען יעקב את עשו ויאמר בני הם, אשר חנן אלוקים את עבדך. ויהי כדבר יעקב אל עשו אחיו ותגיע מחנה יעקב לפני עשו ואנשיו, וירא עשו את כל המחנה ויאמר אל יעקב מאין לך כל המחנה הזאת אשר פגשתי אמש. ויען יעקב את עשו ויאמר, למצוא חן בעיניך אדוני הוא אשר חנן אלוקים את עבדך. ותבא המנחה לפני עשו, ויפצר יעקב בעשו לאמור קח נא את מנחתי אשר הובאת לאדוני מאיתי. ויאמר עשו למה זה אחי, יהי לך אשר לך. ויאמר יעקב עלי אנוכי לתת לך את כל אלה, אחרי אשר ראיתי את פניך כי עודך חי בשלום. וימאן עשו לקחת את המנחה , ויאמר אליו יעקב בי אדוני אם נא מצאתי חן בעיניך ולקחת מנחתי מידי כי על כן ראיתי פניך כראות פני אלוקים ותרצני. ויקח עשו את המנחה ההיא, וגם כסף וזהב ובדולח נתן יעקב לעשו ויפצר בו ויקח. ויחלק עשו את כל המקנה אשר במנחה ויתן חציה לאנשים אשר באו איתו כי בשכר באו, וחציה נתן ביד בניו. ואת הכסף ואת הזהב ואת הבדולח, נתן ביד אליפז בנו בכורו. ויאמר עשו ליעקב נעמוד איתך ונלכה לנו לאט איתך עד בואכה עמי אל מקומי, לגור שם שנינו יחד. ויען יעקב את אחיו ויאמר, כן אעשה כאשר אדוני דובר אלי. אף אדוני יודע הילדים בני רכים, והצאן והבקר ועולליהם אשר איתי לאט ילכו. והיה כי ילכו במרוצה ומתו כולם , כי אתה ידעת את משאם ואת טרחם. ולכן יעבור נא אדוני לפני עבדו ואני אלכה לי לאט בעבור הילדים והצאן, עד אשר אבוא אל אדוני אל מקומו שעירה. ויאמר עשו אל יעקב, האצינה עמך מן העם אשר איתי לעזרך בדרך ולשאת את טרחך ואת משאך. ויאמר למה זה אדוני אמצא חן בעיניך, הנה אנוכי בא אליך שעירה לשבת שם יחד כאשר דיברת, ואתה לך לך עם אנשיך כי הנני בא אחריך. ויעקב אמר כדבר הזה אל עשו למען הרחיק מעליו את עשו ואת כל אנשיו, ואחר ילך יעקב בית אביו ארצה כנען. וישמע עשו בקול יעקב, וישב עשו עם ארבע מאות איש אשר איתו לדרכם אל שעיר. ויעקב וכל אשר לו הלך ביום ההוא עד קצה ארצה כנען בגבולה, וישב שם ימים.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר כְּתִיב (בראשית לב, כד): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, אֵין אָנוּ יוֹדְעִין מִי הָיָה בִּרְשׁוּתוֹ שֶׁל מִי, אִם הַמַּלְאָךְ הָיָה בִּרְשׁוּת יַעֲקֹב וְאִם יַעֲקֹב בִּרְשׁוּת הַמַּלְאָךְ, אֶלָּא מִמַּה דִּכְתִיב (בראשית לב, כו): וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר, אָמַר לוֹ הַמַּלְאָךְ לְיַעֲקֹב שַׁלְּחֵנִי, כִּי הִגִּיעַ קִלּוּסִי לְקַלֵּס, הֱוֵי הַמַּלְאָךְ בִּרְשׁוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ. וּבְאֵיזֶה צַד נִדְמָה לוֹ, רַבִּי חָמָא בְּרַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְשָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו הָרָשָׁע נִדְמָה לוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית לג, י): כִּי עַל כֵּן רָאִיתִי פָנֶיךָ כִּרְאֹת פְּנֵי אֱלֹהִים, אֲמַר לֵיהּ אַפָּךְ דָּמְיָין לְשָׂרָךְ, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ אֲרִי אִימֵירוּן וְכֶלֶב אַגְרִיּוּן, מֶה עָשָׂה הַמֶּלֶךְ זִוֵּג אֶת הָאֲרִי וְהָיָה מְלַבְּבוֹ כְּנֶגֶד בְּנוֹ, וְהָיָה אוֹמֵר שֶׁאִם יָבוֹא הַכֶּלֶב לְהִזְדַוֵּג לִבְנִי יֹאמַר בְּנִי לָאֲרִי יָכֹלְתִּי וְלַכֶּלֶב אֵינִי יָכוֹל. כָּךְ בְּשָׁעָה שֶׁאֻמּוֹת הָעוֹלָם בָּאִים לְהִזְדַּוֵּג לְיִשְׂרָאֵל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לָהֶם שַׂר שֶׁלָּכֶם לֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בַּאֲבִיהֶם וְאַתֶּם יְכוֹלִין לָהֶם. רַבִּי הוּנָא אָמַר לְרוֹעֶה נִדְמָה לוֹ, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר אֶת שֶׁלִּי וַאֲנִי מַעֲבִיר אֶת שֶׁלְּךָ, כֵּיוָן שֶׁהֶעֱבִיר יַעֲקֹב אָבִינוּ אֶת שֶׁלּוֹ אָמַר נַחֲזֹר וְנֶחֱמֵי דִילְמָא אַנְשֵׁינַן כְּלוּם, מִן דַּחֲזַר וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּרַבִּי הֲווֹ עָסְקֵי בִּפְרַגְמַטְיָא וַהֲווֹ נָסְבִין וְיַהֲבִין בַּהֲדָא מִיטַּכְּסִין, עָלוֹן לַהֲדָא צוּר וַעֲבַדּוּן עִיבִידַתְהוֹן, מִן דִּנְפַקּוּן מִן פִּילֵי אֲמַרוּן נַחֲזֹר וְנֶחֱמֵי דִּילְמָא אַנְשֵׁינַן כְּלוּם, חָזְרוּ וּמָצְאוּ חֲבִילָה שֶׁל מִיטַּכְּסִין, אָמְרִין הֲדָא מִלָּה מִן יַעֲקֹב סָבָאן הִיא, דִּכְתִיב (בראשית לב, כו): וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ. וְרַבָּנָן אָמְרֵי לְאַרְכִילִיסְטִים נִדְמָה לוֹ, לָזֶה צֹאן וְלָזֶה צֹאן, לָזֶה גְּמַלִּים וְלָזֶה גְּמַלִּים, אָמַר לוֹ הַעֲבֵר שֶׁלִּי וַאֲנִי מַעֲבִיר שֶׁלְּךָ, כָּךְ הֶעֱבִיר הַמַּלְאָךְ צֹאנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּהֶרֶף עַיִן, וְהָיָה אֲבוּנָן יַעֲקֹב עָנְיָא דְּמַלְאֲכָא מַעֲבַר וְחוֹזֵר וּמַשְׁכַּח עָאן אָחֳרֵי כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה, מֶה עָשָׂה יַעֲקֹב אָבִינוּ, אָמַר רַבִּי פִּנְחָס בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נָטַל פַּרְקֵדִין וּכְרָכוֹ עַל צַוָּארוֹ, אָמַר לֵיהּ פַּרְמָקוֹס פַּרְמָקוֹס חָרָשׁ אַתְּ לֵית חֳרָשִׁין מַצְלִיחִין בַּלַּיְלָה. אָמַר רַבִּי הוּנָא בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמַּלְאָךְ לֵינָא מֵידַע לְדֵין עִם מַאן נָסֵיב וְיָהֵיב, מֶה עָשָׂה נָתַן אֶצְבַּע עַל הַצּוּר הִתְחִילָה תּוֹסֶסֶת אֵשׁ, אֲמַר לֵיהּ מִן הֲדָא אַתְּ מַדְחֵיל לִי אֲנָא כּוּלִי מִינֵּיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (עובדיה א, יח): וְהָיָה בֵית יַעֲקֹב אֵשׁ. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמַּלְאָךְ שָׂרוֹ שֶׁל עֵשָׂו, מָה אַתְּ עוֹמֵד הוּא בָּא עָלֶיךָ וַחֲמִשָּׁה קְמֵיעִים בְּיָדוֹ, זְכוּתוֹ, וּזְכוּת אָבִיו, וּזְכוּת אִמּוֹ, וּזְכוּת זְקֵנוֹ, וּזְכוּת זְקֶנְתּוֹ, מְדֹד עַצְמְךָ עִמּוֹ שֶׁאֵין אַתָּה יָכוֹל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ בִּזְכוּתוֹ, מִיָּד (בראשית לב, כה): וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, לְאַרְכִילִיסְטִים שֶׁהָיָה מִתְגּוֹשֵׁשׁ עִם בְּנוֹ שֶׁל מֶלֶךְ תָּלָה עֵינָיו לְמַעְלָה וְרָאָה אֶת אָבִיו הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל גַּבָּיו, וְהִרְפִּישׁ עַצְמוֹ תַּחְתָּיו. כָּךְ כֵּיוָן שֶׁרָאָה הַמַּלְאָךְ הַשְּׁכִינָה עוֹמֶדֶת לְמַעְלָה מִיַּעֲקֹב הִרְפִּישׁ עַצְמוֹ תַּחְתָּיו, הֲדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּרְא כִּי לֹא יָכֹל לוֹ, אָמַר רַבִּי לֵוִי וַיַּרְא בַּשְּׁכִינָה כִּי לֹא יָכֹל לוֹ. (בראשית לב, כו): וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ, בַּצַּדִּיקִים וּבַצַּדִּיקוֹת בַּנְּבִיאִים וּבַנְּבִיאוֹת שֶׁהָיוּ עֲתִידִין לַעֲמֹד מִמֶּנּוּ וּמִבָּנָיו, אֵיזֶה זֶה, זֶה דּוֹרוֹ שֶׁל שְׁמַד. וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר שִׁיְּעָא, רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבָסָא סִדְּקָהּ כְּדָג. רַבִּי נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב אָמַר פֵּרְקָהּ מִמְּקוֹמָהּ, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (יחזקאל כג, יח): וַתֵּקַע נַפְשִׁי מֵעָלֶיהָ.