העמק דבר
ואת חמור וגו׳ הרגו לפי חרב. ייחד המקרא אותם בפ״ע. וגם בשנוי לשון לפי חרב. דחמור ושכם מלו עצמם איזה ימים קודם שפתו את כל העיר. וא״כ ביום השלישי של כל אנשי העיר היו המה בריאים. ומ״מ הרגום במלחמה ממש והיינו לפי חרב. כמו בעמלק כתיב לפי חרב. משא״כ באנשים כואבים לא נצרכו לכך:
רד"ק
ויקחו את דינה, יש דרש שלא רצתה לצאת מחרפה עד שנשבע לה שמעון שישאנה (ב"ר פ'), וזהו שאמר ושאול בן הכנענית (מ"ו י'):