מדרש תנחומא
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ. וְכִי אִישׁ אֶחָד הָרְגוּ. וַהֲלֹא כְתִיב, וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר (בראשית לד, כו). אֶלָּא שֶׁנֶּחְשְׁבוּ לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְלִפְנֵיהֶם כְּאִישׁ אֶחָד. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְהִכִּיתָ אֶת מִדְיָן כְּאִישׁ אֶחָד (שופטים ו, טז). כַּיּוֹצֵא בוֹ, סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם (שמות טו, א).
בראשית רבה
הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז (מלכים ב יד, ט), הַחוֹחַ אֲשֶׁר בַּלְּבָנוֹן, זֶה חֲמוֹר אֲבִי שְׁכֶם. שָׁלַח אֶל הָאֶרֶז, זֶה יַעֲקֹב. (מלכים ב יד, ט): תְּנָה אֶת בִּתְּךָ לִבְנִי לְאִשָּׁה, (בראשית לד, ח): שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם. (מלכים ב יד, ט): וַתַּעֲבֹר חַיַּת הַשָּׂדֶה וַתִּרְמֹס, (בראשית לד, כו): וְאֶת חֲמוֹר וְאֶת שְׁכֶם בְּנוֹ הָרְגוּ, מִי גָרַם וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה.