העמק דבר
לאל העונה אותי ביום צרתי וגו׳. ביאר להם שאינו הולך להקים נדרו ולהביא תודה על העבר אלא לתפלה כמו שענה אותי ביום צרתי. כן יענני עתה כשצר לי. והוא ביאר יותר משביאר הקב״ה ליעקב שאינו מוכח כונת הקב״ה אלא מדאמר ועשה שם מזבח ולא מצבה שנדר. וכן ממה שאמר הנראה וגו׳. אבל יעקב הוסיף לקח והבין כונתו של הקב״ה וביאר הכונה לבניו ולכל אשר עמו ואמר העונה בלשון הוה ולא אמר שענה. אלא שכמו כן יענה אותו עתה:
מלבי"ם
לאל הענה אתי ביום צרתי. כמ"ש בחוב"ה שזה חסרון לאדם בעבודת ה' כשבא להודות לה' חסדו על העבר דברי פיו דברי מודה וכוונתו כוונת מבקש על העתיד, לכן אמר שיהיה המזבח הודאה רק על העבר ע"ד ביום טובה היה בטוב וביום רעה ראה, שלא ישכח את יום הרעה שהצילו ה', שע"ז באו הרבה מצות בתורה לזכרון יצ"מ ונסים אשר עברו:
הכתב והקבלה
הענה אותי. א"ת דקבל צלותי, תרגם לפי המכוון ולא לפי המלה, כי לא שייך עניית דברים בזה, ולדעתי הוראתו ענין השגחה, וטעמו אשר שם עין השגחתו עלי, ותרגומו (דער מיך בעריקקזיכטיגטע) כמבואר באורך בס"פ כי תבא בענין וענו הלוים: