אוהב ישראל
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. ופירש"י ז"ל שדרשו חז"ל במדרש נקוד על את שלא הלכו אלא לרעות א"ע. ופי' המתנות כהונה כאלו הצאן רועים אותם כו'. ר"ל שהלכו שמה לאכול ולשתות ע"כ. ולכאורה יפלא לומר דבר כזה על זרע קודש שבטי י"ה. שהלכו אחר תאוות לבם ח"ו. והנה לפי פשוטו י"ל דכוונת חז"ל הוא להיות כי ע"י מעשה הלזו כמבואר בהפרשה נתגלגל הדבר שירדו אבותינו למצרים ויוסף זן ופרנס אותם וכלכלם במצרים לפי הטף בשני רעבון. וזהו שרמזה לנו תוה"ק בהנקודה של תיבת א"ת שלא הלכו אלא לרעות א"ע היינו בשני הרעב. זהו כפשוטו:
תפארת שלמה
וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם בשכם. פרש"י שלא הלכו אלא לרעות את עצמן. הענין בזה יבואר עפ"י הידוע גודל מעלת י"ב שבטי י"ה שהם נגד י"ב צרופי הוי' ב"ה ולכל אחד מהם הי' לו עבדות לכבוד שמים לפי דרכו והלוכו בקודש כמ"ש הלא אחיך רועים בשכ"ם ר"ת "ברוך "שם "כבוד "מלכותו. ובזה יש להבין טעות השבטים שהי' עולה בדעתם לרעות את עצמן פי' שהם רועים בעצמן ואינם צריכין לרב ומנהיג כי כולם קדושים ועובדים הבורא ב"ה בכל לבבם. וזה הרמז בחלומו של יוסף והנה אנחנו מאלמים אלומים בתוך השדה והנה קמה אלומתי וכו' ותשתחוין לאלומתי. שהי' מרמז להם אף כי המה כולם קדושים אעפ"כ הם צריכים לו להיות להם לראש ולמנהיג כי הוא צנור כל ההשפעות בחי' צי"ע. כי כן הי' כוונת הבריאה שיהי' בכל דור צי"ע אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה כי ע"י הצדיק הולכים כל ההשפעות. ודבר זה גלה לנו הבעש"ט זי"ע שהפיץ אורו על פני תבל כי בלתי דיבוק חכמים שבדור איננו באפשרי להיות קיום לעולם. וזה שהי' כוונת יוסף לטובתם ולא מפני התנשאות עליהם חלילה רק למען החיש טובתם. ולו שמעו ויחלו לקבל עול מלכותו אז יכול להיות גאולה שלימה. כמ"ש ויוסף בן שבע עשרה שנה. עולה בגימ' טו"ב אמרו לצדיק כי טוב. אך מפני כי הלכו לרעות את עצמן כאשר זה הי' ג"כ טעות קרח שאמר כל העדה כולם קדושים ומדוע תתנשאו כו'. ובאמת לא כן הי' רצונו ית"ש אף אמנם כולם קדושים אדרבא לזה הם צריכים למשה רבינו שיהי' המנהיג כדי שילכו ההשפעות על ידו כמ"ש אצל רשב"י באדרא רבא שהי' יושב עמהם ומצוה לתלמידיו שיאמרו כ"א ד"ת לפניו כמ"ש פתח ר' אבא וכדומה לכן תלמידיו של ר"ע אמרו כל הפורש ממך כפורש מן החיים כי כל החיים שלהם הי' על ידו הן השפעות החכמה ועניני עוה"ז ג"כ. וזה הי' ענין יוסף שהוא הי' צדיק הדור כמ"ש לאסור שריו בנפשו וזקניו יחכם. כמ"ש כי בן זקונים הוא לו ותרגומו כי בר חכים הוא לי'. פי' שהי' מעורר עולם החכמה עולם הזקנה. ולזה אחר מכירתו של יוסף כתיב וירד יהודה מאת אחיו. פי' שהי' ירידה במלכות בית דוד. וסוף דבר פוק חזי מה עלתה בם כי גם לחם לא הי' להם עד שירדו למצרים. וזה הענין הי' גם במשרע"ה שאמר יוסף ה' עליכם כו'. פי' בחי' יוסף הוא צדיק הדור יהי' עמכם. ועי"ז יברך אתכם כאשר דבר לכם בשעת מ"ת:
חתם סופר
*וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם, עיי' רש"י שהלכו לרעות את עצמן, יש לפרש ברמז שהמעשה הזה היתה סבה מן השמים שברעב נזונו אח"כ במצרים כמו שאמר להם יוסף למען עשה כיום הזה להחיות עם רב: