מאור ושמש
וישבו לאכל לחם וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נושאים נכאת וצרי ולוט הולכים להוריד מצרימה פי' רש"י ז"ל ידוע למה פרסם הכתוב את משאם עיין ברש"י אבל יוכל לומר שהכתוב מרמז דבר גדול כי ידוע מכל הענין יוסף עם השבטי יה הי' לגלגל הדבר הנאמר לאברהם כי גר יהי' זרעך כו' כי מוכרח הדבר שירד יעקב עם בניו למצרים לסבול עול השיעבוד לברר שם כל נצוצי הקדושה כנ"ל ואח"כ ואחר הבירור יהי' יכולים לקבל התורה מפי הקב"ה פא"פ ע"י משה רבינו ע"ה והוא יהיה הגואל אותם ממצרים וע"י יהי' נתינת התורה לישראל ויתגלה הרצון הקדום שהי' בבריאת העולמות ישראל עלה במחשבה שיהי' עם אחד שיקבלו תורתו הקדושה ע"י משה וזה ידוע שמשה הי' בחי' דעת של כל ישראל ע"כ נקראו דור דעה וגם יעקב אבינו הי' בחי' דעת שהי' מחבר הקצוות אברהם ויצחק וגם נאמר בזוהר הקדוש ובכתבי האר"י ז"ל שמשה הי' מלגו ויעקב מלבר עיין בדבריהם וגם יוסף היה בחי' הדעת כמבואר בדבריהם הנ"ל ע"כ נאמר ויקח משה את עצמות יוסף עמו כי הי' משורש שלו ע"כ הוצרך להתגלגל הדבר שירד יוסף למצרים וע"י יהי' ירידת יעקב אביו עם השבטים והם עשו הפעולה ע"י מעשיהם הטובים שיהי' הגאולה ע"י משה רבינו ע"ה ונתינת התורה וזהו מרמז הפסוק וגמליהם נושאים נכאת כי נכא"ת גימטריא עם האותיות דעת עם הכולל לרמז כי הדעת יורד למצרים עם יוסף וצר"י ול"ט מרמז כי תיבת צר"י ול"ט גימ' מש"ה והוי"ו של "וצרי מרמז ליעקב כידוע כי וי"ו היא הבריח התיכון כמבואר בכל הכתבים ע"כ כל זאת הי' להוריד מצרימה להגלות וזה נזדמן ליוסף שבירידתו למצרים נחת ג"כ נשמת משה עמו עם הדעת לגלות ע"כ הריח אותו הצדיק ריח בשמים כי הריח הריח של הדעת עם משה ירד עמו והיה בטוח שיהי' הגאולה ע"י ויקבלו התורה משם יתברך שמו וזהו שמרמז בזוהר הקדוש שגלות מצרים הי' הדעת בגלות ודו"ק.
בן איש חי
נושאים נכאת וצרי ולוט י"ל למאי אצטריך ללמדנו מה היו המשאות שלהם ונ"ל בס"ד לומר הזמין לו משאות אלו עמו לסימן טוב כי ר"ת ג' מינים אלו הוא נצ"ל וס"ת טי"ת רמז לו שיהיה ניצול מן הצרה הזאת ע"י היסוד שאחוז בו שהוא טי"ת גם טי"ת מורה על טובה ונ"ל עוד כי אותיות נצל הוא חצי השם של צנדלב"ש היוצא מפסוק מעט צרי ומעט דבש וכו' כמ"ש רבינו האר"י ז"ל ונרמז בזה כי עתה האיר בו חצי השם הזה ולבסוף יאיר בו כל השם והוא בזמן ששלח לו יעקב אע"ה המנחה עם אחיו:
פענח רזא
וישאו עיניהם ויראו והנה אורחת ישמעאלים וגו', נמצאים בזה פסוקים שונים הרבה, לפעמים משמע שמכרוהו לישמעאלים ולפעמים משמע לזולתם, וכן לענין מה שהורידוהו למצרים ומכרו לפוטיפר הכתובים מכחישים זא"ז, ופירשב"ם שהענין הוא כך כי ראו מרחוק ישמעאלים באים כלשון וישאו עיניהם ורצו להמתין עד בואם אליהם ולילך עמם להמשיכו מן הבור ולמכרו אליהם, ולא הספיקו עד שבתוך כך ויעברו אנשים מדינים וגו' אצל הבור ושמעו קולו והם משכוהו ומכרוהו לישמעאלים, ומה שנאמר לבסוף שאמר יוסף לאחיו אשר מכרתם אותי, ר"ל גרמתם להמכר, והי' זה שלא מדעת אחיו, או שהם ציוו למדינים למשכו ולמכרו, ויהי' יותר נכון אשר מכרתם אותי, או שבאמת האחים מכרוהו לישמעאלים באופן שהלוקחים עצמם ימשכוהו להם מן הבור והישמעאלים היו יראים למשכו מפחד הנחשים והמתינו עד שבאו המדינים שהם בעלי כשפים וחוברי חבר כדכתיב וקסמים בידם, והם משכוהו, ורפאוהו הישמעאלים כי נשתנה זיו פניו מאימת הנחשים והשרצים, שבזה מתיישב התימה איך יפה תואר כמוהו יהא נמכר בזול גדול כזה דהיינו בעשרים כסף, כי הישמעאלים בקיאים ברפואות היו כדכתיב נושאים נכאת וצרי וגו' והם מכרוהו לפוטיפר כדכתיב ויקנהו פוטיפר מיד הישמעאלים ואעפ"כ חשוב כאלו המדינים מכרוהו לו כיון שהם משכוהו, ואתי א"כ נמי שפיר מ"ש והמדינים מכרו אותו למצרים וגו' וכן נחשב מפני זה כאלו האחים מכרוהו למדינים עצמם, או שכשמכרוהו הישמעאלים לפוטיפר הוצרכו המדינים ליכנס בערבות בעד המוכרים האלו שלא יהא גנוב בידם כי פוטיפר חושדם בזה מטעם גרמוני מוכר כושי, ואין כושי מוכר גרמוני שאין דרך שהכושי ימכור אדם לבן ויפה אם לא שהוא גנוב ושבוי בידו, לכן כתיב והמדנים מכרו וגו' שהם קיימו המכר בערבותם, הר"ר יעקב, ג"ן: